תגובה למאמר “כשפרויד בכה”

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin

 

לעמיתים ולקהל הגולשים שלום,

     ביום ששי ה 5.8. פורסמה כתבה במוסף השבת “7 ימים” של עיתון “ידיעות אחרונות” שדנה במצב הפסיכותרפיה בארץ ובהתמודדותה עם ה”כח העולה” של הטיפול האלטרנטיבי. למרות שהכתבה העלתה מספר נקודות בקורתיות חשובות ביחס לפסיכותרפיה  הצגת הנושא כאילו הפסיכותרפיה והטיפול האלטרנטיבי הם שני תחומים דומים המצויים בתחרות על אותה עוגה כלכלית אינה מדויקת. נראה שקיימת בקרב הציבור הרחב פגיעה ניכרת בתדמית המקצועית שלנו שנובעת הן מהתפתחות התחומים של טיפול אלטרנטיבי, מהתפתחות הטיפול התרופתי, שהם שתי תופעות בהחלט חיוביות אך גם כנראה מהתנסויות שליליות של מטופלים לשעבר (חלק מהם אולי העיתונאים הכותבים עלינו ?). יתכן שככל שאנו מתרחקים במקצוענו מהתחום המדעי שכולל בדיקת התאמת סוגי טיפולים להפרעות ספציפיות,  התבססות גדולה יותר על מחקרים מבוקרים בפסיכותרפיה, והתאמת כלי הטיפול לצרכי הזמן והמקום שבהם אנו חיים, ובמקום זה אנחנו מטפלים באותם כלים שאליהם הורגלנו בכל מקרה שפונה אלינו לטיפול, קורות לעיתים התפתחויות שליליות בטיפול למרות הרגישות הרבה שפיתחנו, וההדרכה והלימוד המתמשכים.

     יתכן שאני טועה בנקודה זאת אך חוסר הנחת של הציבור ביחס למקצוע הפסיכותרפיה ולפחות על פי ההשתקפות בכלי התקשורת היא עובדה שמוצאת ביטוי באופן שאינו מקרי. אנו עדים להרבה יותר כתבות שליליות מחיוביות שתוקפות את הפסיכותרפיה ומציגות אותה באור לא מחמיא.

בעקבות הכתבה פניתי למוסף “ידיעות אחרונות” אך עד כה לא נימצאה מיסגרת לתשובתי בעיתון. מסיבה זאת אני מציג את תגובתי באתר “פסיכולוגיה עברית” ובאתר האיגוד שפתוחים גם לעמיתים וגם לציבור הרחב שמתעניין בנושא.  אשמח אם תגובתי תעורר דיון בנושא.

בברכה

ד”ר ארנון  לוי

יו”ר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה

 

לכב’

מר ניר בכר

עורך  המוסף 7 ימים,

ידיעות אחרונות

שלום רב,

קראתי בעניין רב את הכתבה “כשפרויד בכה” שהתפרסמה ב 5.8.05 במוסף 7 ימים העוסקת במצב הפסיכותרפיה בישראל. דווקא כיון שהכתבה עוסקת בפסיכותרפיה הצטערתי על כך שלא פניתם לאיגוד הישראלי לפסיכותרפיה שהוא האיגוד הבינתחומי הגדול ביותר בארץ לעוסקים בפסיכותרפיה. חברי האיגוד הם פסיכולוגים קליניים, פסיכיאטרים ועו”סים קליניים (בעלי תואר שני ובוגרי בתי ספר לפסיכותרפיה) הרשומים כחוק במקצועותיהם במשרד הבריאות. למרות שהכתבת עשתה מאמצים הראויים לשבח להכין כתבה רצינית שמנסה לנתח ביסודיות את מצב הפסיכותרפיה בישראל וראיינה לשם כך אנשי מקצוע בכירים, הקריאה בכתבה עוררה אצלי, ואני מאמין גם אצל אנשי מקצוע אחרים, תחושה של מבט חלקי על הנושא  שעלול להביא למסקנות מוטעות. מסיבה זו אני מקווה שתגובתי על נושא זה המעורר עניין אצל קוראים רבים של העתון תקבל את הבמה המתאימה בכדי למנוע תפיסה מוטעית של הנושא.

הכתבה מציגה את הנושא העיקרי כמאבק על פרנסה בין 2 קבוצות: הפסיכולוגים הקליניים מחד שעברו מיון מחמיר והכשרה ארוכה ותובענית לעומת מטפלים אלטרנטיביים שלומדים קורסים שונים מכל הבא ליד ומטפלים במידה לא פחות קטנה של הצלחה. כמובן שניתן לראות את המאבק כמאבק קיומי על אותה עוגה אך הבעייה כרגיל היא מורכבת יותר: פסיכולוגיה היא דיסציפלינה מדעית, כמובן לא מדע מדויק, אך מדע הנלמד במסגרות אקדמאיות, שמעמיד את עצמו למבחן ולמחקר מבוקרים, ורק חלק ממנו, הפסיכולוגיה הקלינית, מוקדש לפסיכותרפיה. מטפלים אלטרנטיביים עוברים בד”כ הכשרה הרבה פחות יסודית. השוואה בין העיסוק בפסיכותרפיה לבין טיפול אלטרנטיבי דומה להשוואה בין העיסוק ברפואה הכרוך ברשיון למתן תרופות על ידי רופאים שעברו מסגרת לימודים מעמיקה ויסודית שמתוכה רק חלק קטן מוקדש למבנה הכימי של התרופות לבין המלצה על תרופות הניתנת על ידי חובש או פרהמדיק. גם הם יודעים מתי ומן הסתם גם איך אנטיביוטיקה או משכך כאבים מסוימים פועלים אך בסיס ההכשרה שלהם הוא הרבה יותר מצומצם. בדיני חיים ומוות אצל הרופאים כמו בדיני נפשות אצל הפסיכולוגים מן הראוי שההכשרה תהיה מעמיקה ויסודית ובעיקר הרבה יותר רחבה מהיישום הספציפי שלה גם אם יכולה להיות הצלחה רבה לאנשים בעלי הכשרה פחותה שלמדו עקרונות טיפוליים בלי להתעמק בהקשר המדעי שלהם.

המטפלים האלטרנטיביים המצליחים לא המציאו את הגלגל. רוב הגישות האלטרנטיביות הן תמהיל בפרופורציות שונות של יסודות פסיכולוגיים שפותחו בעיקר בשנות ה60 כמו טכניקות של גשטלט, שיטות ביואנרגיה שמקורן בוילהלם רייך שהיה בעברו תלמיד של פרויד, מרתונים וסדנאות חוויתיות שהיו נפוצים בשנות ה60 ופותחו בעיקר על ידי התיאורטיקנים של הפסיכולוגיה ההומניסטית, תפיסות עולם שמקורן במזרח הרחוק ועוד אמונות וערכים רוחניים מסוגים שונים שגם הם בחלקם הגדול פותחו בידי הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית. לכן הבעיה אינה אם הגישות של המטפלים האלטרנטיביים אפקטיביות או לא. מטפלים אלה משתמשים למעשה בכלים פסיכולוגיים בעלי עוצמה ואפקטיביים כמו אמפתיה, האזנה, שתיקה, מערך  טיפולי

      ( (setting, שהתקיימו אומנם זמן רב לפני פרויד והם חלק מהתקשורת האנושית אך הפסיכותרפיה הכניסה אותם למערכת תיאורטית ויישומית שיטתית בטיפול. לכן הבעיה המצויה על כף המאזניים איננה עוצמת הכלים הטיפוליים שבידי המטפלים האלטרנטיביים אלא יסודיות ההכשרה ועמידת הנחות העבודה של כל גישה בפני מבחן מדעי. למשל אם מטפל אלטרנטיבי מבצע הילינג על ידי תיקשור הוא פועל על סמך הנחות של אמונה מסוימת שמעולם לא הוכחה (וחשיבה מדעית תתייחס אליהם קרוב לוודאי גם כלא תקפה). פסיכולוג שמבצע פסיכותרפיה דינמית מבצע את הטיפול בכלים שניתן לבקר אותם ושהם לעיתים בעלי מגרעות לא מעטות אך הם אינם קשורים לאמונות אלא לגישה שנחקרת באוניברסיטאות שבוחנת את עצמה ושמנסה להשתפר ולהתפתח. לראיה קיימות עשרות רבות של שיטות טיפול פסיכולוגיות אפקטיביות ומבוקרות מדעית שהתפתחו לאור הצרכים של החברה המודרנית.

              אגב הדוגמא שניתנה בכתבה למטפלת אלטרנטיבית שסיימה 7 שנות לימוד בפסיכולוגיה התהליכית יכולה להטעות. אותה מטפלת  למדה מן הסתם ביסודיות את הפסיכולוגיה התהליכית שמבוססת בעיקר על תורתו של יונג, שהוא כידוע  אחד התיאורטיקנים הפסיכואנליטיים החשובים. פגשתי בעבר את מייסד השיטה ד”ר ארנולד מינדל בזמן ביקורו בארץ ואני סבור ששיטתו רצינית והיא בעיני תחום טיפול פסיכולוגי הרבה יותר מתחום אלטרנטיבי (ואין בדברים אלה כמובן אמירה שהתחום האלטרנטיבי הוא בהכרח לא רציני או חסר ערך).

הכתבת מסכמת את הכתבה באמירה שהקשר הייחודי בין המטפל למטופל הוא הגורם המשמעותי להצלחת הטיפול. אם כך מה יתרון הידע של הפסיכולוג ? שואלת הכתבת. נכון שנמצא במחקרים שהקשר מטפל/מטופל הוא המשתנה העיקרי המנבא הצלחת טיפול, אך עלינו להמנע מקפיצה למסקנה מוטעית בעקבות זאת. קשר מוצלח עם המטפל הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק לטיפול מוצלח. הקשר הטוב אינו יוצר את השינוי המיוחל שלשמו בא המטופל אלא השינוי נוצר כתוצאה מתהליך פנימי שנוצר בטיפול ושמשנה את תפיסתו הלא מודעת של המטופל.  כאן יש הבדל עצום בין מטפל שהכשרתו לקויה או שיטחית לבין מטפל שעבר הכשרה יסודית ומעמיקה. הבדל זה בולט בעיקר כאשר אדם בא עקב הפרעות או רגישויות פסיכולוגיות למיניהן ולא כאשר הוא בא למיפגשים שמטרתם שיפור איכות החיים וקבלת גישה חיובית לחיים.

לסיכום: חוק פסיכותרפיה חשוב לא בכדי לאסור על המטפלים האלטרנטיביים לעסוק בתחום עיסוקם  אלא בכדי שישראל תהיה מדינה מתוקנת ובכדי למנוע נזקים לציבור שלעיתים קרובות אינו מבחין בין פסיכותרפיה לבין סוגי הילינג והתפתחות רוחנית שכבודם במקומו מונח אך שמטרתם שונה ברוב המקרים. חשוב גם לקבוע בחוק את פעילות המטפלים האלטרנטיוויים, ולעשות אבחנה בין אלה שעושים עבודה טיפולית מועילה ורצינית לבין “מטפלים” ועושי מגיה למיניהם שמסתמכים על קמעות, תיקשור עם רוחות או עם “אנרגיות” קוסמיות ועל-טבעיות, אסטרולוגיה, גלגול נשמות, קריסטלים, ניבוי העתיד ולעתים אף יומרה להשפעה כביכול על העתיד. בחברה הישראלית הכורעת תחת לחצים קיצוניים יש מספר גדול והולך של אנשים וביניהם גם מהאליטות הפוליטיות והחברתיות הפונים לדרך הקלה של בריחה מהתמודדות עם המציאות לעולם הקסום של המגיה והניסים. תוצאות לכך נראות בכל תחומי חיינו, באלימות בכבישים באלימות בחיי המשפחה, בהתנהלות “חפיפית” של מערכות חברתיות או פוליטיות ובהכחשת המציאות (ודי לחכימא הרואה את המתרחש ממש בימים אלה לנגד עינינו).  אדם בוגר מן הראוי שיחליט איזה סוג טיפול הוא רוצה אך עליו לקבל את  המידע השלם לבחירה לפני החלטתו. כאשר אנשים חולים במחלה קשה הם מעדיפים לעיתים לפנות למטפלים אלטרנטיביים במקום לקבל טיפולים רפואיים קשים.  כאשר זוהי בחירתו הבוגרת של האדם מן הראוי שהיא תיעשה מתוך מודעות מלאה לסיכויים ולסיכונים שגלומים בה. מן הראוי שזה יהיה המצב גם בפסיכותרפיה.

ד”ר ארנון לוי

יו”ר האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה.