21 מחשבות על המאה ה 21

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin

מאת יובל נוח הררי

סקירה מאת ארנון
לוי*

ספרו האחרון בטרילוגיה של פרופסור יובל נח הררי  “21 מחשבות על המאה ה 21” יצא לאור
השנה. עד כה, שלשת ספריו של הררי פורשים תמונה רחבה של ההסטוריה  של העבר, ההסטוריה של העתיד וההיסטוריה של
ההווה. אם
כי אין זה מקובל בד”כ לדבר על ההסטוריה של העתיד ושל ההווה במחקר היסטורי, שונה
המצב אצל הררי המשתתף בפרוייקט של הסטוריה גלובלית  באוניברסיטת העברית ותפיסת ההסטוריה שלו היא
בעצם הסיפור האנושי על רצף הזמן. הררי הוא מספר סיפורים מחונן שאינו זקוק למליצי
יושר לאור הצלחתו המדהימה למכור כ 15 מיליון ספרים שתורגמו ל 30 שפות. הררי מספר
שמטרתו בספרו האחרון היא להציע בהירות בתקופה של מבוכה ולשתף אנשים רבים בדיון על
עתידו של המין האנושי. עם זאת למרות שבספר רעיונות חכמים ומעניינים רבים, יטעה מי
שיצפה לקבל מדריך או ערכה למאה ה 21. הספר הזה מעלה שאלות לא פתורות והוא הרבה
פחות עיקבי בתפיסה שהוא מציג לקוראים מספריו הקודמים. בעיני יש לראות את ספריו של
הררי כסוג של תהליך התפתחותי אישי של המחבר שבו חוזר ומעלה המחבר את התפתחות
תפיסתו לגבי תהליכי היסטוריה גלובלית. בספרו הראשון שהוא לטעמי החשוב ביותר מתאר
המחבר את ההסטוריה האנושית מתחילתה ועד ימינו עם הצצה לעבר עתיד האנושות, בספרו
השני הומו דאוס מפליג הררי בתיאור הסכנות האורבות לספיינס בעתיד הקרוב עקב 3
איומים פוליטיים ותרבותיים: ההתחממות הגלובלית, הסכנה הגרעינית, והסכנות האורבות לספיינס
עקב ההתפתחות הטכנוולוגית כמו מכונות היפר-אינטליגנטיות שיגרמו לספיינס לרדת מבימת
ההסטוריה ולעלייתו של הומו דאוס – האדם האל. ספרו האחרון של הררי נכתב כתוצאה
מהשאלות, הראיונות והמחשבות הרבות שניתקל בהם בהרצאותיו הרבות ושגרמו לו להתעמק
בשאלות הבסיסיות של הקיום האנושי במאה ה 21.

ספרו הראשון של הררי הוא החשוב ביותר בעיני כיון
שבו הוא פורש את היריעה הרחבה של הידע האנציקלופדי שפיתח כהסטוריון גלובלי שמאפשר
לו לחבר אירועים ותהליכים פוליטיים ותרבותייים, כלכליים וביולוגיים בהתפתחות הומו
ספיינס. הקריאה בספר היא הזדמנות נדירה להפליג עם הררי בהתפתחות הסיפור האנושי
מחיה חלשה המצויה באמצע שרשרת המזון ליצור שכבש את הפלנטה הגיע לפסגת  שרשרת המזון ועומד לשנות את ההסטוריה
האבולוציונית של התפתחות החיים בטבע וליצור חיים ביצירה תבונית. יצירה תבונית
אליבא דהררי אינה יצירתו של בורא עולם כפי שנהוג לחשוב אלא יצירתו של הומו ספיינס
שבכך הופך להומו דאוס.

נראה דווקא שספרו השני של הררי הומו דאווס הוא
שיצר אימפקט תרבותי יוצא דופן והררי הפך להיות תופעה בינלאומית שמעוררת סקרנות
אדירה והערצה בעולם. על ספריו המליצו והגיבו  ביל גייטס, דיפאק צ’ופרה, צוקרברג וכן מדינאים
בכירים כברק אובמה, אנג’לה מרקל, מקרון, וזו רק רשימה חלקית. לאחרונה התבשרנו גם
שרידלי סקוט  מהגדולים בבאי הוליווד עומד
להפיק סרט על בסיס ספרי של הררי שמוזמן להרצות בעולם במקומות רבים על
משנתו. ספר זה עוסק באקסטרפולציה של 3 תחומים המצויים היום במרכז המחקר המדעי:
תחום הבינה המלאכותית, חקר המוות,  ומחקרי
האושר. אין חדש בהצגת מחקרים אלה אך הדרך שבה הררי מציג מחקרים אלה יוצרת אימפקט
אדיר. הררי מספר שההומוספיינס שהיה בתחילת דרכו חיה רגילה ודי חלשה השתלט בהדרגה על
הפלנטה עד לשליטה מוחלטת היום,  ובזמן
הנראה לעין הוא עומד גם לשנות את חוקי הביולוגיה, לשלוט במוות, להיות בעל חוכמה
כמעט אינסופית שמקורה באינטיליגנציה מלאכותית, ולפענח את סוד האושר ולשלוט בו.
במילים אחרות, להיות אלוהים.הררי מציג עתיד שבו יהיו סופר-אנשים סייבורגים עם
מעבדי סיליקון שיעצימו את יכולותיהם הפיזיות והמנטליות, שיחיו לנצח או לפחות משך
שנים רבות מאד, ושיגלו את המפתח לחיי אושר. בשלב שני, על הפלנטה ישתלטו מכונות
סופר אינטליגנטיות הבנויות ממתכות, שאינן כפופות כלל לחוקי הביולוגיה. הררי מציג
אנשים/מכונות אלה לא כסופרמנים אלא כאלים. אלים לא במטפורה אלא כמציאות. אלה יהיו
אנשים/אלים שלא יהיו כפופים לחוקי הברירה הטבעית, שיהיו מסוגלים ליצור אנשים
בדמותם, ויהיו בעלי יכולות אומניפוטנטיות.

התחרות בין בני האדם לאלים היא נושא עתיק יומין
החל מתחילת התרבות האנושית. כבר בתנ”ך בעקבות החטא הקדמון של אכילת פרי עץ
הדעת ניתנה הנבואה התנכית “והייתם כאלוהים” אם יאכל האדם גם את פרי עץ
החיים. בתיאור מגדל בבל וגם במיתוסים רבים מופיעים בני אלים וטיטנים שניחנו
בתכונות על-אנושיות.   אך הררי אומר: העתיד
אינו צופן בני אדם שיחיו כאלים. האדם העתידי 
לא יהיה כאלים או כבני אלים אלא יהיה בעל תכונות המיוחסות לאלוהים בתרבויות
שונות. האדם העתידי יהיה אלוהים, הומו ספיינס עומד לסיים את תפקידו ההסטורי והומו
דאוס מתדפק על דלתי ההסטוריה.

בספרו האחרון גישתו של הררי היא צנועה יותר:
ניכר שספרו הוא תוצאה של רב שיח בינו לבין המראיינים הרבים והקהל שמגיע להרצאותיו
ובו והוא סותר הנחות מסוימות שהעלה בספריו הקודמים ומגלה את מגבלות הידע. אם בספרו
הקודם העלה הררי ללא רחמים ונראה גם ללא אמפתיה רבה ספקולציות על נפילתו הטראגית
של ספיינס, בספרו האחרון הוא קשוב לחרדותיהם של שומעיו וחושב יחד אתם כיצד להציל
את ספיינס ממר גורלו.

בספר זה ממשיך הררי את ניתוחיו היצירתיים
והידעניים ליישם את הידע שפרש בספריו הקודמים להציע כדבריו חומר למחשבה עבורנו,
ספיינס, להתמודד עם הבעיות הקשות של תקופתנו: הוא אינו מציע פתרונות לבעיות התקופה  אך מציג קווי חשיבה הנובעים מהרעיוונות שפיתח
לפני כן. הררי מציע הצעות חכמות וידעניות לגבי בעיות תקופתנו אך אפשר להצביע על
מספר ליקויים במשנתו:

1.     הררי
טוען שמותר האדם מהחיה נעוץ בשתי תכונות מרכזיות: יכולתו לשתף פעולה בקבוצות
גדולות ובצורה גמישה וכושר הדמיון שלו שגורם לו להאמין ביישויות מדומינות כמו
מדינה, אלוהים, כסף, וכו’ שמאפשרים לו לתפקד בקבוצות גדולות של אנשים אותם אינו
מכיר. יש אומנם בע”ח שפועלים בקבוצות גדולות כמו נמלים או דבורים אך הם
פועלים במערכת אינסטינקטואלית סטיריאוטיפית ולא גמישה. בע”ח אחרים כמו
שימפנזים מסוגלים לפעול בשיתוף פעולה גמיש אך בקבוצות של עד 50 פרטים אותם הם
מכירים כבר.

זהו טיעון לא שיגרתי שמפשט את  שלא לצורך את התהליכים המורכבים המייחדים את
ההומו ספיינס. נכון שהספיינס פועל בקבוצות גדולות באופן גמיש והוא יוצר ישויות
מדומינות כפי שהררי מכנה אותם אך בתוך הקבוצות הגדולות חלות מהפכות, מלחמות,
מניפולציות פוליטיות, והרבה מהרעות החולות של האנושות. אז נכון אפשר לומר שהיתה
כאן התארגנות בקבוצות גדולות באופן גמיש לשירות יישויות דמיוניות כמו המדינה או
הצבא אך האם זה מותר האדם ? האם זה מה שהביא לקידום ספיינס  בהסטוריה ?

האדם למד לפעול  בקבוצות גדולות באופן גמיש לשירות יישויות
מדומיינות כחלק מיצירת התרבויות האנושיות. תכונתו הבולטת של ספיינס אינה רק שיתוף
פעולה בקבוצות גדולות לשירות ישויות דמיוניות כלשהן אלא יכולתו ליצור תרבויות ולפעול
בהן ע”י הפנמת סמלים (שאגב אינם רק פרי דמיון כלשהו אלא קיימת בהם חוקיות
מורכבת הרבה יותר, הטבועה בלא מודע האנושי, אך נושא מורכב זה לא נוכל לפתח כאן).

עיצוב סמלים ויצירת תרבויות המבוססות עליהם וההשפעה
שלהם על התפתחות המוח ולא כושר דמיון כלשהו והיכולת לשתף פעולה בקבוצות גדולות הוא
שיוצר את מותר האדם ואת ייחודו. בפעילותו של ספיינס בקבוצות גדולות מתבטא אומנם לעיתים
כושרו האלטרואיסטי של ספיינס ונכונותו לשתף פעולה והם סייעו ללא ספק בנקודות רבות
בהיסטוריה לקידומו, אך בפעילותו בקבוצות גדולות, נטייתו לצבירת כוח, למניפולציה
בינאישית, לקינאה ולחוסר שיתוף פעולה עקב גורמי אגו ואינטרסים אישיים היו בעוכריו
לאורך ההסטוריה במידה רבה הרבה יותר.

למעשה יצירת התרבויות האנושיות והחיים ביקום של
סמלים המכיל את השפה, החשיבה המילולית והמתימטית ומערכת של סמלים מוסכמים כמו כסף,
מדינה, צבא וכו’ ולא כושר דמיון כלשהו והיכולת לשתף פעולה בקבוצות גדולות מהווה את
הבסיס לדרמה האנושית. ספיינס מתקיים כאורגניזם שכפוף לחוקי הברירה הטבעית ועוצב על
ידה להתאים לתיפקוד בטבע. היישות הסמלית של האדם – העצמי, חיה בכלא האורגני
–האורגניזם, אך אינה משלימה אתו ומכאן השאיפה לחיי נצח, אומניפוטנטיות, תבונה ללא
גבולות, ואושר מעבר לעונג הגופני.

מכאן ניתן להצביע גם על נקודה חלשה נוספת
במישנתו של הררי. הררי מתאר את ההבדל בין המכונות הדיגיטליות לבין ספיינס בכך
שספיינס כיצור ביולוגי ניחן ביכולת להרגיש. להווי ידוע שמכונות אינן חשות או
מרגישות. עם  זאת עפ”י גישתו
הרדוקציוניסטית של הררי אפשר לשער שיום אחד ניתן יהיה ליצור חיישני רגש ואולי  גם חיקוי לאמיגדלה שהיא מרכז הרגש במוח האנושי
ולהפוך את המכונות לעליונות על ספיינס עקב ההתפתחות המואצת של אינטליגנציה מלאכותית,
רגשות מלאכותיים  ושל הביג דאטה. גם אם
נקבל גישה רדוקציוניסטית כזאת עדיין אפשר לתהות אם חיקוי של תהליכי הרגש אצל האדם
יכול ליצור חוויה סובייקטיבית של רגש אצל מכונה. עם זאת נראה שהבעיה היא עמוקה
הרבה יותר. 

הררי מכיר בכך שחידת הפער בין פעולת המוח לעומת
קיום התודעה טרם נפתרה אך בבסיס חשיבתו נראה שהמעבר להומו דאוס מבוסס על כך
שהשינויים הטכנולוגיים יהפכו את האדם המשודרג ובהמשך את המכונה הכל-יכולה לעליונים
על ספיינס. אין ויכוח על כך שהאינטליגנציה של ישויות אלה שמתבטאת בפתרון בעיות
תהיה עליונה בהרבה על זו של ספיינס. במילותיו של הררי האלגוריתמים החיצוניים העשויים
מסיליקון יהיו עליונים בביצועיהם על האלגוריתמים הביוכימיים הפנימיים של הספיינס.

עם זאת המאפיינים העיקריים של ספיינס אינם
דווקא פתרון בעיות והתנסות רגשית. בע”ח רבים פותרים בעיות בצורה אינטילינטית וחווים
רגשות וכפי שמציג הררי אם הוא יהיה על אי בודד עם שימפנזה רוב הסיכויים שהשימפנזה
יפתור בעיות הקשורות בהישרדות טוב יותר ממנו.

מותר האדם מלבד המוח שלו המפותח ביותר בטבע
הוא  בפונקציות הגבוהות של התודעה כמו
בחירה חופשית, יצירה של מערכת ערכים, החתירה להגשמה עצמית, ליצירת חיים אוטנטיים
ובעלי משמעות, והצורך להטביע חותם בעולם מעבר לקיום הפיזי של האורגניזם.

הפונקציות הגבוהות של התודעה קשורות להפנמה של
התרבות האנושית ופעילותה ההדדית עם המוח. המוח האנושי אינו יכול להתפתח ללא
אינטראקציה  עם התרבות שבתוכה האדם גדל.
המקרים הבודדים המוכרים למדע של ילדים שגדלו בקרב בעלי חיים במנותק מתרבות אנושית
הדגימו אנשים שהתנהגו, חשבו והרגישו כבעלי חיים בקירבם הם גדלו ולא כספיינס. לא
ידוע כיצד ניתן לפתח אלגוריתמים שיפעילו מערכת ערכים, חיים אוטנטיים ומשמעותיים
הגשמה עצמית וכיו”ב. יתכן שאפשר יהיה לחקות תכונות אלה של ספיינס ולהנחילם
למכונות אך כאן יתכנו עיוותים יוצאי דופן כיון 
שהיישום של פונקציות אלה של ספיינס הוא בעל אופי אינדיבידואלי ולכן כל
הטבעה שלהם באלגוריתמים תהיה מעוותת.

נקודה זו שווה להרחיב:

גם המוח וגם התודעה פועלים כמערכות מורכבות
מסתגלות כלומר מאד קשה לנבא את פעילותן כי היא אינה תוצאה ליניארית של סיבה
ותוצאה. הם פועלים יותר עפ”י חוק הכאוס שבו אנו יכולים להניע אותם בכיוון
מסוים ואז יכולה להיות תוצאה רצויה אך לא תמיד צפויה. כל פסיכולוג או פסיכותרפיסט
מכיר את הקושי לניבוי התנהגותי אצל הפציינט. אחת מעקרונות הפעולה במערכות מורכבות
היא ה emergence – יצירה של תוצאה חדשה שלא היתה קיימת לפני כן. זה מה שמכנים השלם
גדול מסכום חלקיו. 

הפיזיקאי חתן פרס נובל מארי גלמן תיאר בספרו
“הקוורק והיגואר” את הפרוייקט המדעי כמורכב מהייררכיה של דיסציפלינות
הבנויות כמערכות מורכבות: בתחילה פיסיקה של חלקיקים (קווארק למשל) אח”כ
כימיה, ביולוגיה פסיכולוגיה (ואפשר להוסיף סוציולוגיה) כל מערכת תלויה  בקיומה במערכות היסודיות יותר (למשל היגואר הוא
מערכת ביולוגית שתיפקודה וקיומה תלויים במערכות הכימיות (המולקולות)  שבונות את התאים בגופו, ואלה תלויים בפעולה של
האטומים וחלקיקיהם. עם זאת רדוקציה של המערכות אינה אפשרית. כל מערכת (שתלויה
בקיומה במערכות היסודיות יותר) מכילה מידע נוסף שאינו מצוי במערכות
ה”נמוכות” או היסודיות יותר ונתקלת בבעיות שעליה לפתור שאין להסבירן
במערכות הנמוכות יותר. אי אפשר לתאר את זינוק היגואר (שהוא מערכת ביולוגית מרהיבה)
על טרפו בפעולה של האטומים או חלקיקיהם בגופו. באותה מידה אי אפשר להסביר את הפונקציות
הגבוהות של התודעה בפעולה של הנירוטרנסמיטורים במוח (למרות שבניגוד לרבים אחרים
אין לי בעיה לראות את הפעולות הפשוטות יותר של התודעה כנובעות מפעילות המוח).
הפונקציות הגבוהות של התודעה הן תוצאה של התרבויות האנושיות שהן בין היתר פרי של
יצירה של מאות אלפי מוחות לאורך ההיסטוריה.

תפיסה זו מביאה אותנו למסקנה שפעולות התודעה
כרוכות בפונקציות שנוצרות  ע”י
אינטראקציה של התרבות עם המוח האינדיבידואלי וההתפתחות האדירה של העצמי ושל המוח
של הספיינס היא תוצאה מפעולה שנקראת בתורת המערכות co-evolution  סינרגיה שנוצרת כתוצאה של ההתפתחות ההדדית של
המוח ושל התודעה. מסיבה זו הסייבורגים והמכונות האינטיליגנטיות שיווצרו אחריהם לא
יוכלו להעצים את הפונקציות הגבוהות של התודעה המאפיינות את ספיינס ולכן יתכן שעקב
תקלה בתוכניות הייצור יוכלו להשתלט על הפלנטה (וזה אינו רעיון חדש ) אך לא לייתר
את קיומו הייחודי של ספיינס כפי שנובע ממשנתו של הררי.

נקודה מרתקת ורעננה במשנתו של הררי היא דווקא
יחסו לדת. קודם כל תוקף הררי את הגישה המקובלת לפיה  הדת קשורה לרוחניות. לדבריו הדת אינה רוחנית
אלא מימסד המנוגד לכל גישה רוחנית. נהפוך הוא, כל גילוי אינטלקטואלי של חשיבה
חופשית או רוחנית איים במהלך ההסטוריה על המימסד הדתי שרדף אותו בחורמה ומספיק
להזכיר את האינקוויזיציה ואת החרם שהוטל על ד,אקוסטה ועל שפינוזה. בהמשך לכך, גם
יחסו של הררי ליהדות מגלה גישה חדשנית 
ויוצאת דופן.

הררי אומר שהדת היהודית היא ללא ספק מעניינת אך
במבט גלובלי אין לה חשיבות יוצאת דופן בהסטוריה האנושית. אנו נוהגים לראות את
ייחודה של היהדות והיהודית בהייתנו עם סגולה שנבחר ע”י האל, כעם שהביא לעולם
את המונותיאיזם וכדת שהיא הורתם של הדתות המונותיאיסטיות הגדולות האיסלם והנצרות.
על זה אומר הררי. מי שרוצה לראות את עצמו כבן לעם סגולה שיערב לו. בהתנהגותנו
וביחס לעמים הנאורים איננו מצדיקים תפיסה זו. 

הררי טוען שיש עמים עתיקים כמו למשל מואב שקדמו
ליהדות שיש עדויות על תפיסה מונותיאיסטית שפיתחו. ובכלל המונותיאיזם היה מאז
ומתמיד מקור לקנאות דתית. לשנאה, ולמלחמות דת. דווקא דתות פוליתיאיסטיות כמו
היוונית והרומית היו לעיתים מופת לסובלנות ואפילו לפתיחות ולקבלת השפעה תרבותית
ודתית מהעמים הכבושים.

לגבי העובדה שהיהדות היא אמם הורתם של הנצרות
והאיסלאם אומר הררי שבמקרה הטוב, אפשר לראות את היהדות כאמו של פרויד. כאמו של
פרויד שהולידה אדם שהשפיע בגדול על ההסטוריה של התרבות היהדות הולידה את הדתות
הגדולות אך מאז לידתם עליהם לקחת אחריות על עצמם. יש עוולות רבות בהסטוריה של
הנצרות והאיסלם וגם אם היהדות היתה הורתם, לא עליה לקבל אחריות על פעולותיהם במהלך
ההסטוריה.

לדברי הררי היהדות וההסטוריה של העם היהודי בהיסטוריה
הגלובלית של העולם הם ללא ספק מעניינים אך אינם מצויים במרכז היקום וההסטוריה
האנושית. לאור התפיסה עליה התחנכנו בישראל לפיה העם היהודי הוא עם בחירה, תפיסתו
של הררי יוצרת תחילה דיסוננס ואפילו שוק, אך לאחר ההלם הראשוני שחוויתי הרגשתי
פתאום הקלה עצומה. הסרת הנטל של עם בחירה כביכול מכניסה אותנו למשפחת העמים כאחים
שווי זכויות. תפיסה זו נותנת הרגשה שמששפחת האדם היא משפחה אוניברסלית וגלובלית רב
תרבותית ואנחנו  חלק ממנה.

סופו של ספרו האחרון הוא החלק
החלש בכל הטרילוגיה . בסיכום ספרו הררי  מזהיר אותנו מפני שליטי העתיד, האלגוריתמים
שיכירו  אותנו טוב יותר מכפי שאנחנו מכירים
את עצמנו, שישלטו בנו ובחיינו. הררי מבצע כאן האנשה של האלוגוריתמים שאינם יותר
מאשר הנחיות הפעלה שיכולים להיות בשירותם של מכונות אינטיליגנטיות או של קבוצה
מצומצמת של ספיינס כפי שקורה כעת (עע גוגל פייסבוק אמזון וכו)

בסיכום ספרו האחרון עובר הררי
לדון במשמעות החיים ומדגים זאת בהסטוריה של הציונות, של הקומוניזם ושל האיסלאם.
כמובן, אליבא ד’הררי  כל הדתות
האידיאולוגיות העמים והתרבויות הם סיפורים שבני האדם מספרים לעצמם ובסופו של יום (ארוך
אומנם) כדור הארץ (והאלגוריתמים אתו) והיקום כולו יחדלו להתקיים. בסופו של ענין
בכדי לחדד את נושא המשמעות הוא מתאר את סיפורו האישי, יציאתו מהארון, וגילוי מדיטצית
הויפאסאנה שנותנת משמעות לחייו.

ניכר שהעלאת הרהורים אלה אינם
חלק ממשנתו הסדורה של הררי כהיסטוריון גלובלי. הם נוצרו כפי שהוא מציין ממיפגשיו
הרבים עם מראיינים בכלי תקשורת מהחשובים בעולם והפיכתו, שלא מרצונו  לגורו יודע כל בעיני רבים וטובים.

למרות הצניעות המאפיינת את אישיותו
וספריו, בראיונות לתקשורת  הרבים יורה הררי
ללא היסוס תשובות נחרצות ומוכנות לשליפה. יש בזה משום חוצפה ישראלית חביבה לענות
בנחרצות וברהיטות על כל שאלה שפילוסופים ואנשי מדע בעולם התלבטו בהן לאורך
ההסטוריה.

חוצפה זו נובעת מן הסתם מהצורך
של הררי ללכת עד הסוף עם הלוגיקה של חקירתו  יותר מאשר מצורך לשחוט פרות קדושות. נראה שאין
מטרתו לזעזע את שומעיו אלא להיות נאמן לקו חשיבתו. תשובותיו הבלתי שיגרתיות הידע
האנציקלופדי שלו והביטחון הבלתי מעורער שהוא מפגין בתשובותיו גורמים לכך שמראיינים
ברחבי העולם פונים אליו בדחילו ורחימו כמו לפיתיה מדלפי בלי שיחלקו על דבריו
שלעיתים הם בוטים באוזני מאזיניו.

בסיכום: הררי, מספר סיפורים מחונן ביותר לוקח אותנו למסע של גילוי עצמי דרך סיפור ההרפתקה האנושית המרהיבה של ספיינס. בספרו האחרון הוא מעמיד אותנו על הסיכונים והסיכויים שהעתיד צופן לנו. מי יתן שהפופולאריות המדהימה והבלתי צפויה לה זכה בעולם תאפשר לו להרבות טוב בעולם, להטביע חותם, ולחזק את המגמות החיוביות שעל האנושות לקחת על פרשת דרכים קריטית שבה אנו מצויים היום.       

  • פרופ’ ארנון לוי הוא פסיכולוג קליני ופסיכואנתרופולוג. ספרו האחרון
    “נורמן והגילוי המופלא במחוזות המוח והתודעה” יצא השנה בהוצאה
    דיגיטלית בעברית ויצא בזמן הקרוב באמזון באנגלית.