בסדרה של 3 מאמרים ברצוני להציג כאן את נושא הלחץ הגופני/נפשי, מה האפשרויות הידועות היום  למדע להתמודד אתו ביעילות, וכיצד כל אחד יוכל ליישם טכניקות לשימוש עצמי לפתרון בעיות הסטרס ולפתח סגנון חיים המאפשר ניצול טוב ומאושר יותר של הפוטנציאל העצמי. בעקבות פניות גולשים ייכתבו שלשה פרקים נוספים – “מעבר לסטרס” שירחיבו את נושא הפיתוח של הפוטנציאל העצמי ממצבים טעוני סטרס.

1. האם די בשימוש עצמי בטכניקות נגד סטרס או שיש צורך להעזר באיש מקצוע לשם כך ?

ארגז הכלים שהצגתי במאמרים הקודמים יכול לסייע במידה רבה להתמודדות עצמית במצבי סטרס. הטכניקות שהצגתי מאפשרות הרגעה וכן הפחתה ניכרת בהשפעתם של גורמי הסטרס החיצוניים.

2. אם כן מה אנו צריכים מעבר לכך ? מדוע המלצת בסוף המאמר הקודם על טיפול קצר אנטי- סטרס ?

כפי שציינתי קודם לכן, בניגוד לדעה המקובלת הסטרס אינו נוצר כתוצאה מגורמים חיצוניים אלא ממנגנונים פנימיים שמצויים בנו ושמופעלים בצורה בלתי מודעת ובדרך כלל במערכת העצבים הלא רצונית. מנגנונים אלה יוצרים בנו את תגובת הסטרס לאירועים חיצוניים. התמודדות עצמית היא טובה מאד ליצור הרגעה בתגובות הסטרס אך אינה משנה את המנגנונים הפנימיים מייצרי הסטרס. בטיפול פסיכולוגי קצר (ובשיטת האנטי-סטרס שתתואר להלן די בשלוש פגישות לשם כך) ניתן לשנות בהצלחה ברוב המקרים את המנגנונים הפנימיים העיקריים שמייצרים סטרס.

3. האם תוכל להדגים זאת ?

בוודאי. קחו למשל אשה המצויה בסכסוך משפחתי עם בעלה. זהו בוודאי אינו מצב קל והיא סובלת מן הסתם מסטרס גבוה, עצבנות ומתח. לכאורה הסטרס נובע מהמשבר הזוגי שנוצר בבית. למעשה בדרך כלל כאשר אנו מנתחים את הגורמים העמוקים יותר של הלחץ נמצא לעיתים קרובות שאווירת העוינות שנוצרה בבית מעוררת אצל האשה חרדה בלתי מודעת מאפשרות של תגובה אלימה מצד בעלה (גם כאשר הוא מעולם לא הגיב באלימות)
אצל אשה אחרת בעלת היסטוריה שונה ומבנה אישיות שונה המצויה במצב דומה עלולה להתעורר למשל חרדת נטישה סמויה (למרות שעקב היחסים המעורערים בינה לבין בעלה היא מעונינת בפרידה).

כלומר שתי הנשים מצויות באותו מצב אך מנגנונים פנימיים לא מודעים שונים יתעוררו אצל כל אחת מהן בהתאם למבנה האישיות שלה. אצל האשה הראשונה יכולות להתפתח בהתאם אסוציאציות, חלומות, זיכרונות או תמונות המתקשרים לגילויי אלימות וסכנת חיים. אצל האשה השניה יכולים להתעורר פנטזיות, זיכרונות, וחלומות שמקורן בעולמה הבלתי מודע שמבטאות דחייה רגשית ובדידות מהעולם. משמעויות סמויות אלה שהנשים שבדוגמא נותנות למצבן גורמות לא רק לסטרס גבוה יותר אלא מעוותות את תהליכי החשיבה שלהן וגורמות להן לשיפוט מוטעה לגבי מצבן ולהחלטות שגויות. למשל האשה במקרה הראשון עלולה לערב גורמים נוספים שעלולים לפגוע בפתרון הבעיה כמו משטרה או שכנים ובמקרים קיצוניים מסוגלת לברוח מהבית ולאבד את זכויותיה. האשה השניה בדוגמא עלולה להשאיר את המצב הקיים בלתי מטופל ולהמשיך לסבול כיון שתחשוש שאם תיפרד מבעלה לעולם לא תהיה מסוגלת ליצור קשר משמעותי עם בן זוג אחר.

דוגמא מתחום אחר: למשל מהנדס, מנהל פרוייקט בהיי טק צריך לבצע פרוייקט מקצועי והמנכ”ל מביע הסתייגות בוטה מצורת הביצוע של הפרוייקט. המהנדס מרגיש מאויים ונוצרת אצלו הפעלה גופנית/נפשית של תגובת חירום להתמודדות עם המצב. הפעלת תגובת החירום מעוררת אצלו פרשנות בלתי מודעת שלילית ומתעוררות אצלו אסוציאציות מהעולם הפנימי וממאגר הזיכרונות והפנטזיות שלו. יכולות להתעורר אסוציאציות או זיכרונות נוספים של כישלונות או דחייה מעברו של המהנדס שיעצימו את החרדה והסטרס. כתוצאה מכך עלולות להיווצר אצל המהנדס תגובות נפשיות שליליות : חוסר אונים, חרדה, דיכאון, , חוסר תיקווה וכו`. המהנדס הפגוע עלול לנקוט בפעולות של פאניקה או שיפוט מוטעה של המציאות שיפגעו עוד יותר במצבו. הוא מסוגל למשל להימנע מתגובה ביחס להערות המנכ”ל עקב חרדותיו, או לעיתים באופן הפוך להגיב בחריפות תגובת יתר. הוא יקלע לעימות עם המנכ”ל במקום להגיב תגובה מאוזנת ושקולה.

4. האם מטרת הטיפול שאתה מדבר עליו היא להביא למודעות של הפונה את המנגנונים שמייצרים סטרס ?

בהחלט לא די בכך. הבאה למודעות היא מטרה חלקית בטיפול אך אינה מספיקה להתמודדות אופטימלית בסטרס. מטרת הטיפול אינה גם רק לפתור בעיות כמו בדוגמאות שנתתי. מלבד הבעיות שכל אחד מהאנשים שבדוגמאות מציג, יש לו עולם שלם של התנהגויות בלתי רצוניות ובלתי רצויות שמייצרות סטרס ופוגעות באופן שיטתי בבריאותו ובאיכות חייו. מטרת הטיפול הקצר היא לשנות את דפוסי ההתנהגות הבלתי רצויים ואת המנגנונים הבלתי מודעים מייצרי הסטרס בצורה שתשנה את סגנון החיים שלו ואת איכות חייו. שינוי התפיסה הפנימית יוצר תובנות חדשות אצל המטופל למצב שנתפס קודם לכן כבלתי נסבל ומאפשר לו לראות דרכים חדשות להתמודדות.

5. איך בכל זאת אפשר לבצע ב בסדנה  של 5 פגישות שחרור מחרדות שלעיתים נמשך בטיפולים פסיכולוגיים במשך חודשים או אף שנים ?

שיטת הטיפול “למידה פנימית” שמתוארת כאן אינה שיטת קסמים ואינה פותרת את כל הבעיות של האדם באופן “אינסטנט”. מה השיטה כן עושה ? היא מאפשרת יישום שיטתי של ידע וניסיון של שנים רבות וממקדת אותם בטיפול קצר. טיפולים נפשיים חייבים לעיתים להתמשך במשך תקופה ארוכה עקב מורכבות הנפש האנושית, אך לעיתים קרובות אפשר להימנע ממצב שבו הטיפול הופך להיות חלק מאורח החיים. אני מאמין שטיפולים צריכים להיות זמינים לכל האוכלוסייה וקצרים ככל האפשר. טיפול קצר בשיטת ה”למידה הפנימית” מחייב השתתפות אינטנסיבית מאד של המטופל ושל המטפל, גיוס כוחותיו הפנימיים של המטופל ומטרתו לאפשר למטופל להפיק את מירב התועלת מ 5 הפגישות.

6. כיצד אתה מתמודד עם בעיות שנוצרות בטיפול רגיל ופתרונן נמשך בדרך כלל במשך תקופת טיפול ארוכה ? למשל בעיה כמו ההעברה הטיפולית שהיא הבסיס לטיפול והיא עוברת גלגולים רבים במהלך הטיפול ?

התשובה לשאלה זו מורכבת. נתחיל בכך שטיפול “למידה פנימית” אינו מבוסס על עיבוד מורכב של ההעברה הטיפולית וגלגוליה במהלך הטיפול אך הוא מעודד יצירת העברה חיובית לצורך הצלחת הטיפול. כבר בתחילת הטיפול קיימת הקפדה על יצירת הקשר הטיפולי (ראפורט בז`רגון פסיכולוגי), המטופל מקבל הסבר על התוכנית ומתאם את ציפיותיו ואת ציפיות המטפל מהטיפול. המטופל נותן הערכה כמותית, הגדרת ודירוג גורמי הלחץ שלו, הערכת יכולתו להתמודד עם הלחץ בהצלחה וכן מדדים נוספים. בסיום החלק הראשון של הטיפול הוא מעריך פעם נוספת מדדים אלה וכמעט ללא יוצא מהכלל הם משתפרים באופן משמעותי.

על המטפל לבדוק באופן שיטתי בתחילת הטיפול את הרגשתו של המטופל כלפיו וכלפי הסיטואציה הטיפולית וכו`. בדיקה מסוג זה מעודדת בדרך כלל באופן משמעותי יצירה מהירה של קשר טיפולי חיובי (למשל לעיתים המטופל אומר שהוא נבוך, או שהוא מתקשה לתת אמון בטיפול או במטפל והם מעבדים נקודות אלה בתחילת המיפגש). יישום נוסף המאפיין שיטת טיפול זו שאינו מקובל בטיפול רגיל הוא הפנייה לעיתים ועל פי הצורך של המטופל למטפלת שיאצו שנמצאת בקליניקה להכנה לטיפול אנטי-סטרס. הכנה זו גורמת למטופל לעיתים קרובות הרגשה משוחררת ונעימה וזרימה מאוזנת של אנרגיה גופנית ונפשית.
בעקבות זאת משתחררות אצל המטופל הגנות רבות שמתעוררות כמעט תמיד בתחילתו של טיפול רגיל והוא מגיע לעיתים קרובות לתובנות עמוקות כבר במהלך הפגישות הראשונות. בשיטה זו קיימת התמקדות בשינוי התהליכים הפנימיים שיוצרים את הסטרס בעוד שמרבית השיטות הטיפוליות מתמקדות בעיבוד ובפרשנות של התכנים העולים במהלך הטיפול מתוך ציפייה לתובנה שתיצור שינוי.

המעונינים בפרטים נוספים על שיטת ה”למידה הפנימית” שפותחה ויושמה כתוצאה של ניסיון קליני ומחקר של שנים רבות ובדוגמאות טיפוליות רבות יכולים למצוא אותם בספרו של כותב שורות אלה: “מעבר למראה הריקה” (ניתן לרכישה באתר) מיסגרת שיטת טיפול זו אפשר לשלב גם טכניקות טיפוליות מקובלות רבות וביניהן לעיתים טכניקות היפנוטיות או אחרות על פי הצרכים הספציפיים של המטופל ומבנה אישיותו כשהמטרה היא ליצור אצל המטופל בסיס פנימי לשינוי המבנה הרגשי הגורם למצב הסטרס ולתת לו כלים פרקטיים להמשיך ולהתמיד בהתמודדות זו לאחר תום הטיפול.

7. האם אפשר לתאר מודל כללי לתגובות הסטרס ?

אם נסכם את 3 המאמרים שהצגנו אפשר לראות את אותם תהליכים שחוזרים בכל המקרים:

קיימת תפיסה על ידי המערכת הגופנית/נפשית של מצב נתון כמצב מסוכן מבחינה קיומית או סימלית > בעקבות זאת מתעוררת הפעלה פיזיולוגית של תגובת חירום להתמודדות עם המצב > הפעלת המערכת מעוררת פרשנות בלתי מודעת של מצב איום קיומי ומתעוררות אסוציאציות מהעולם הפנימי וממאגר הזיכרונות והפנטזיות של האדם הקשורות למצבי סכנה אמיתיים או דימיוניים בעבר > נוצרות תגובות נפשיות שליליות : חוסר אונים, חרדה, דיכאון, חוסר תיקווה וכו` > האדם נוקט בפעולות של פאניקה או שיפוט מוטעה של המציאות שפוגעות עוד יותר במצבו.

מהו האני מאמין שלך בעניין הסטרס ?

כפי שכבר אמרנו, הנטייה המולדת שלנו ליצור תגובת חירום גופנית/נפשית למצבי לחץ גורמת לנו לחיות בעולם שנתפס סובייקטיבית כמסוכן. לנסוע בכביש עמוס, להתמודד עם בעיות בעבודה, במשפחה או עם בעיות כספיות מעוררים בגופנו תגובת חירום גופנית/נפשית שנותנת לנו להרגיש שהעולם בו אנו חיים הוא מקום מסוכן ובלתי נעים שגורם לנו סבל יותר מהנאה. מחקרים רבים מצאו שמצב של חרדה ומתח כאשר מתגברים עליו יכול לתת לנו אנרגיות חיוביות לביצוע טוב יותר של המשימה.

העקרונות של תפקוד אופטימלי והרגשה טובה ומשוחררת אינם חדשים אלה הם: חשיבה חיובית, תקווה ואמונה בעתיד, אופטימיות, הומור ומצב רוח טוב, ומה שנקרא בפסיכולוגיה מודרנית זרימה עם הספונטניות והיצירתיות הפנימית. רובנו נוטים לחשוב שתכונות אלה קשורות במצבים מיוחדים של הצלחה, מזל וכו` וזו הטעות: מצבים חיוביים אלה הם מצבים נלמדים. אני מאמין שהעולם לא נוצר לגרום לנו סיפוק או סבל והחיים אינם טובים ואינם רעים אך בעקבות הסטרס שמלווה לנסיבות חיים רבות למדנו בעבר לקשר את אותן נסיבות לפסימיות, חוסר אונים חשיבה שלילית וכיו”ב. ברגע שלמדנו להתמודד עם הסטרס נוכל ללמוד כיצד ניתן להפוך את הלחץ המלווה בעייפות ועצבנות לתחושה חיובית של אנרגיה רגועה שבה יירתמו ההורמונים ליצירת מצב של פעילות חיובית ומהנה. הפונה יוכל למצוא נושאים שבהם הוא יוכל לזרום בפעילויות הגורמות לו סיפוק ולעיתים גם תחושות של אושר: תחומים של התרוממות נפש, אנרגיה, התלהבות ויצירתיות שאותם יוכל להפיק בעזרת הפיכת האנרגיה המתוחה לאנרגיה רגועה ויצירתית. בכל הנושאים האלה נדון בשני המאמרים הבאים שכותרתם היא “מעבר לסטרס”.

ברגע שלמדנו להתמודד עם הסטרס נוכל ללמוד כיצד ניתן להפוך את הלחץ המלווה בעייפות ועצבנות לתחושה חיובית של אנרגיה רגועה שבה יירתמו ההורמונים ליצירת מצב של פעילות חיובית ומהנה. הפונה יוכל למצוא נושאים שבהם הוא יוכל לזרום בפעילויות הגורמות לו סיפוק ולעיתים גם תחושות של אושר: תחומים של התרוממות נפש, אנרגיה, התלהבות ויצירתיות שאותם יוכל להפיק בעזרת הפיכת האנרגיה המתוחה לאנרגיה רגועה ויצירתית.

ובכן: בשנים האחרונות  נוצרו בפסיכולוגיה זרמים חשובים שמשנים את המיקוד מעיסוק בתופעות פסיכופתולוגיות – הפרעות נפשיות למיניהן, ללמידת המרכיבים החיוביים של הקיום האנושי: הגשמה עצמית, אהבה, אושר, הומור, חשיבה חיובית, ספונטניות ויצירתיות הפכו לנושאי מחקר חשובים בפסיכולוגיה מודרנית.
חקירת נושאים אלה אינה פשוטה, נושאים אלה הם חוויות סובייקטיביות ותלויות תרבות. מה שנראה בתרבות מסוימת חוויה של אושר יצטייר בתרבות אחרת כשעמום. מה שיחווה אצל אדם מסוים כהגשמה עצמית יחווה אצל האחר כאירוע בנלי.
נדמיין חווית ניצוח של מנצח דגול על תזמורת פילהרמונית מהטובות בעולם. יתכן שהחוויה תהיה עבורו חווית שיא, הגשמה עצמית במיטבה, ואושר צרוף. אצל מי שאוזנו אינה אמונה על אותו סוג של מוסיקה תהיה החוויה פיהוק מתמשך.

גם דבריו של בודהה על האושר בתרבות המזרח לא יספקו את רוב הקוראים בחברה
המערבית:” בואו נתעלה מעט ונהיה אסירי תודה, שכן אם לא למדנו הרבה היום, לפחות למדנו מעט, ואם לא למדנו מעט, לפחות לא חלינו, ואם חלינו, לפחות לא מתנו, אז בואו נהיה כולנו אסירי תודה”.
אם כן האושר הוא יחסי לתרבות, לאישיות ולסיטואציה נתונות. השאלה הראשונה שעולה בהקשר זה אצל הקורא היא: מהי מטרת חיינו, שאיפותינו והתנהגותנו בעולם? התשובה לשאלה זו אינה פשוטה כיון שהיא אינה מובנת מאליה כמו צרכינו הראשוניים הצורך במזון, במים, באוויר, בשינה, במין, בשליטה בביטחון וכיו”ב.

כפי שכבר הזכרנו התשובה לשאלות הקיומיות של חיינו ניתנת על ידי התרבות או על ידי התנסויותיו האישיות של האדם. לא מעט תנועות של העידן החדש, מנהיגים כריזמטיים, כתות מיסטיות או מגמות של חזרה בתשובה בדתות השונות, למרות ההבדלים ביניהם מנצלים את המבוכה והבלבול הטבעיים הקיימים אצל האדם והקשורים לשאלות של הקיום האנושי ונותנים תשובות ערכיות, דתיות דוקטרינריות או אידיאולוגיות חד משמעיות לשאלות אלה.
הם יטענו למשל שמטרת החיים היא קיום המצוות, נאמנות לכת ולמנהיג, עזרה לזולת, קידום העקרונות של הרי קרישנה או האמונה בסיינטולוגיה. בכיוון הברור שהם מתווים ובתשובות החד משמעיות שהם נותנים לדילמות אלה הם נוטעים ביטחון ותחושת השתייכות בקרב קהל המאזינים והופכים אותם למאמינים תומכים ואוהדים. אנשים רבים יאמרו שמטרת חייהם היא להיות מאושרים ולהגשים את עצמם.

אך מהו בעצם האושר? מהו אותו רגש חמקמק? מדוע הוא בניגוד לתגובות הסטרס שכולנו מכירים טוב כל כך מחיינו היומיומיים כל כך בלתי נגיש? מדוע אנו בטוחים תמיד שלא טוב לנו יותר מאשר שטוב לנו? ובכן התשובה לכך אינה מסובכת – תגובת הסטרס היא תגובה אוטומטית שהוטבעה בנו ע”י האבולוציה ושמטרתה לאפשר לנו לשרוד. היא גורמת לנו באופן בלתי מודע להאמין שהעולם הוא מקום מסוכן ומאיים. השגת האושר וההגשמה העצמית לעומת זאת אינן מטרות שמוטבעות בנו אלא הן מטרות שעלינו לחתור להגשמתן. לשם השגת האושר וההגשמה העצמית עלינו להכיר את עצמנו, להבין את חיינו ואת צרכינו, להשלים עם מציאות בלתי נמנעת ובלתי ניתנת לשינוי אך בו זמנית לחתור לשנות ולשפר את עצמנו ואת המציאות החיצונית ללא הרף במידה והדבר אפשרי.

השגת מטרות אלה היא מותר האדם. האושר קשור אומנם גם לפונקציות הבסיסיות של המוח כסיפוק צרכים והנאה אך בו זמנית גם לפונקציות הגבוהות ביותר של המוח. בעלי חיים אחרים סובלים ממצבי סטרס, חרדה, דיכאון, , והנאה, אך הם לעולם לא יהיו מאושרים ולעולם לא יגשימו את עצמם.
לא כן האדם. האדם המודע לעצמו יוכל לעשות זאת: “דע את עצמך” היתה האימרה שהתנוססה בפתח האקדמיה היוונית עוד לפני אלפי שנים.
מהו אם כן האושר מבחינת מחקר פסיכולוגי? חוקרי פסיכולוגיה מחלקים את תחושת האושר ל- 2 קטגוריות:
1. חווית שיא שתוארה ע”י הפסיכולוג מאסלו כרגע של הצפה באושר. כמו בדוגמא של המנצח, רגע של יצירה אינטנסיבית, של חווית שיא בתפילה או באיחוד אוהב (רוחני או פיזי) עם בן/בת זוג וכו`
2. אושר מתמשך: הפסיכולוג חוקר האושר קזיקצנטמיאלי תיאר אותו כתחושת זרימה שקשורה למצבי חיים משתנים, בעבודה, במשחק, בחברה ועם עצמי. בכל אותם מצבים הוא תיאר את מצב הזרימה כאיזון בין המשימות שאדם נוטל על עצמו לבין היכולות שלו, אז אל תאמרו כל מה שארצה אשיג כמו שמלמדים גישות של העידן החדש אלא כוונו גבוה אך בגישה מציאותית, הצבת מטרות ופעולה למימושן ללא מאמץ, תחושת שליטה , פעולה לא מאומצת, וביטול תחושת האגו ותחושת הזמן. .

עם זאת מחקירת הנושא ומנסיון קליני רב שנים הגעתי למסקנה שככל שנחפש את האושר הוא יחמוק מכם. יש בינינו אנשים רבים המכורים לחיפוש האושר, לעיתים באופן כפייתי, והאושר מה לעשות תמיד חמקמק. בעיקרון איננו יכולים להיות מאושרים תמיד או רוב הזמן בעולם שרחוק מלהיות מושלם. העקרונות שיכולים לאפשר לנו חיים טובים יותר כרוכים בנקודות הבאות:

1. התמודדות עם מצבי התיסכול, הסטרס, וחוסר הסיפוק בחיינו, החרדות, המחשבות הכפייתיות תחושות חוסר אונים וכו’. זהו מסע מתמשך לאורך החיים לבד או בטיפול ולא פעולה עפ”י נוסחה.
   2. יצירה של חיים בעלי משמעות. לעשות דברים בעלי ערך לעצמי, ולזולת, ואולי לחברה כולה.

3. לחיות חיים אוטנטיים עפ”י הערכים שלנו. גם כאן לא פשוט לזהות את הערכים האותנטיים שלנו ולא אלה שמושפעים מהחברה בה אנו חיים. סקר שבוצע עם אנשים על סף מותם ממחלה קשה שנשאלו מה הדבר שעליו הם מצטערים יותר מכל שהחמיצו בחייהם רובם הגדול אמרו “שלא חייתי חיים אוטנטיים, לחיות את מי שאני ובדרכי שלי”. אז גם זוהי משימה שהולכת ומשתפרת ככל שאנו מתעמקים בה.

אנשים רבים היו מצפים לכך שהאושר יהיה קשור לתנאים סביבתיים, סטטוס חברתי, הכנסה גבוהה, גיל צעיר, הצלחה כלכלית וכו`. למרבה הפלא במרבית המחקרים נמצא שבחברה המערבית גורמים אלה הם בעלי מתאם חיובי אומנם אך נמוך עם תחושת האושר, כלומר – גורמים אלה יוצרים אומנם תחושת אושר אך מתונה ולא משמעותית. מימצא זה מחזק באופן קצת מפתיע את האמרה הידועה “עושר אינו מביא לאושר”.
לעומת זאת בחברות מתפתחות שבהן הקיום הוא מינימלי רווחה כלכלית יוצרת תחושת אושר גבוהה.
תחושת אושר גבוהה בחברה המערבית נוצרת ע”י זרימה עם הספונטניות, במצב שבו יוכל האדם להגיע להתרוממות נפש, אנרגיה והתלהבות שאותם יוכל להפיק בעזרת הפיכת האנרגיה המתוחה של הסטרס לאנרגיה רגועה ויצירתית.

מה ניתן לעשות בפועל בכדי לקדם את יכולתנו לאושר והגשמה עצמית על כך נדבר במאמרנו הבא.

המטלה החשובה ביותר של המחנכים היא ללמד את הצעירים לקבל הנאה מהדברים הנכונים (אפלטון( יהיו אולי אנשים שיחשבו שזה קצת ביזארי לדבר על הדרכים לקיום מאושר בתקופה זו שבה אנחנו מנסים לשרוד כלכלית מדינית פיזית ונפשית. לא חסרות אומנם כיום תנועות של העידן החדש שמציעות סדנאות לאושר ומרתונים שמכשירים להצלחה והגשמה עצמית. לעיתים קרובות סדנאות אלה הם עוד דרך אסקפיסטית לברוח ממצוקות החיים. אין רע במרתון סוף שבוע של מדיטציה ביערות הכרמל או במנזר בעין כרם כאשר אמצעי התקשורת מודיעים על 2 סיכולים ממוקדים שהצליחו ו- 8 אתרעות חמות שמסתובבות באזור ירושלים.
צופים שעוד נתגעגע לשנת 2002 שהיתה הגרועה מאז 1953 כיון ששנת 2003 צפויה להיות גרועה יותר. מודיעים לנו שערכות המגן אינן יעילות בפני התקפה ביולוגית, ושהתגליות לגבי מעורבות גורמים עברייניים במערכת הפוליטית הישראלית אינם אלא קצה הקרחון לגבי מה שהולך ונחשף בחקירות המשטרה. ואפשר להמשיך עוד כהנה וכהנה אך זהו מאמר על הדרכים למימוןש עצמי  ולא מדריך לכניסה לדיכאון. .
ואז תשאלו פעם נוספת מה רע בקצת מדיטציה או סדנת אושר בכדי לברוח נפשית ולשמור על השפיות ?

ובכן הנקודה היא זאת: לפני שמחפשים את הדרך אל האושר יש להתמודד בצורה יעילה עם הסטרס. כל זמן שלא למדנו להתמודד עם החרדה והדיכאון והפגיעה הבריאותית שנובעים מהסטרס אנו רק משלים את עצמנו שסוף שבוע בפריז או סדנת אושר בגליל ייצרו את השינוי המיוחל באיכות חיינו. מסיבה זו מכונה סידרת כתבות זו שעוסקת באושר והגשמה עצמית “מעבר לסטרס”. לא קיימת דרך לאושר שעוקפת את ההתמודדות האמיתית עם הסטרס (חוץ אולי מאינפוזיה של הירואין אך זוהי כמובן בדיחה(.

אז מהו התנאי הראשון לאושר והגשמה עצמית?
בכל המחקרים מצטייר הגורם של יחס חיובי לחיים, לעצמנו, לקרובים לנו וקבלה של המציאות כתנאי ראשון לתחושת אושר. נמצא גם שיש אנשים שמבנה אישיותם הוא כזה שרבים בו המאפיינים החיוביים. לאנשים אלה יש קבלה בסיסית של עצמם ושל המציאות, הם יוצרים יחסים טובים עם הזולת ללא עוינות, אשמה או קינאה, ומגלים ביחסים עניין והנאה. הם מממשים את שאיפותיהם בעקביות ובאופן ספונטני ויצירתי. ביניהם ניתן לעיתים קרובות למצוא אומנים יוצרים, מוסיקאים, מדענים, סופרים, מטפסי הרים רופאים או אנשים אחרים שמרגישים שמגשימים את עצמם ואת הפוטנציאל הטמון בהם.

תנאי נוסף הוא מודעות עצמית וביטוי רגשי ספונטני. אנשים מאושרים, כך נמצא הם אנשים שמזהים את רגשותיהם, ומבטאים אותם בחופשיות. ונקודה חשובה ביותר: הם מרגישים חופש אינטלקטואלי ורוחני ולוקחים אחריות על חייהם.
תשאלו אולי איפה נמצאים אנשים מופלאים אלה? או אולי תאמרו באכזבה: “ידענו שהיכולת לחיים מאושרים היא תכונה תורשתית וכמובן שאנו איננו בין בני המזל”. זוהי כמובן אמירה של הכשלה עצמית. אנשים אלה נמצאים בכל אחד מאתנו. הדרך אל האושר היא הדרך להוציא פוטנציאל זה המצוי בנו מהכח אל הפועל.

בשורה התחתונה של אמירה זו נכתב שהדרך אל האושר היא דרך של חינוך עצמי למודעות לגבי הפשר והמשמעות שאנו נותנים לחיינו. ויקטור פרנקל הפסיכיאטר הידוע ניצול השואה שפיתח את הלוגותרפיה – שיטת טיפול שמתייחסת למשמעות החיים קרא לספרו: “האדם מחפש משמעות”. אנחנו מאמינים שהאדם אינו מחפש משמעות אלא הוא יוצר משמעות אם ירצה זאת ואם לאו. הוא תמיד יוצר משמעות אך לא תמיד הוא מודע לכך. האושר אינו מטרת החיים אלא הוא התחושה והמודעות שמלווים את התהליך של מתן המשמעות לחיינו.

הדרך אל האושר היא אם כן אינה דרך ארוכה שבסופה מחכה האושר המיוחל. זוהי דרך שכאשר נלך בה נמצא את האושר בתוכה ולצידיה. עלינו ללמוד רק כיצד להושיט את ידינו לקטוף אותו ולעצב אותו על פי צרכינו, אישיותנו והייחוד של כל אחד מאתנו.

במאמרנו הבא והאחרון בנושא זה נדבר על “ארגז הכלים” להפיק מטרות אלה.

היכן אמצא ארגז כלים שיתאים לצרכים הייחודיים שלי ?


קצת מוזר לדבר על “ארגז הכלים” להגיע לאושר ולהגשמה עצמית. תחושות האושר הן תחושות סובייקטיביות כה אינטימיות עבורנו, והגשמה עצמית ביחד עם מושגים כמו ערכים, משמעות וזרימה היא מושג שכמעט ואיבד ממשמעותו מרוב שימוש בידי תנועות של העידן החדש, סדנאות למיניהן ותנועות של חזרה בתשובה.
בניגוד לחלק מספרי הרוחניות, הפסיכולוגיה הפופולרית או חלק מתנועות אלה אין בידי מפתחות אל האושר או מרשם להגשמה עצמית. מה שאני כן יכול להציע לקורא הוא ארגז של כלים שעל פי המחקר והניסיון המצטבר שלי, ושל מחקרים שנעשו לאחרונה, הם האפקטיביים ביותר בכדי להגיע למצבים של אושר והגשמה עצמית. התאמה אישית של אותם כלים תהיה אופטימאלית בייעוץ מקצועי אישי או קבוצתי:

1. התנאי הראשון הוא כפי שכבר צייננו הוא יחס חיובי כללי כלפי עצמי, כלפי הזולת וכלפי החיים. זוהי קבלה אפריורית ובלתי מותנית של אנרגיית החיים המצויה בכל אחד מאתנו. קדימות הערך של קבלת החיים נכתבה כבר לפני אלפי שנים: “ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע” (דברים ל` ט”ו. ובמקום אחר:”…החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה ובחרת בחיים…” (שם ל` י”ט). ליחס החיובי הכללי נוסיף התייחסות אופטימית, חשיבה חיובית, פרגון ומתן חיזוקים חיוביים לעצמנו ולאחרים וכו`.

2. כנגד זאת לא נבטל או נתעלם מרגשותינו השליליים. גם הרגשות השליליים הם בעלי תפקיד חיוני בחיינו. מקורם בעולמנו הפנימי ולכן הם מעבירים לנו מסר חשוב. למשל: אני מרגיש רגשי אשמה כיון שלא קיימתי הבטחה לבני או ששיקרתי לחבר. המסר שרגש האשמה מעביר אלי הוא ששברתי קוד התנהגות או קוד ערכי-מוסרי שחשוב לי לקיימו. במקום להגביר את האשמה במחשבות כפייתיות אני יכול להסיק שעלי לנסות לתקן את המעוות או להשתדל להימנע בעתיד מהתנהגויות דומות. דוגמא נוספת: אני סובל מחרדת קהל, במקום לדמיין רק את המצב שבו הגרוע ביותר קורה, דבר שיגביר את חרדותי, או אנסה להימנע מהופעה בפני ציבור, אוכל ללמוד את המסר שמעבירה אלי החרדה שהוא: חוסר אמון בעצמי, קשיים בתפקוד בהופעה לפני קהל, חוסר ביטחון במצבי אי וודאות עתידיים או למידה שלילית ממצבים קודמים של חשיפה לקהל וכיו”ב וללמוד איך להתמודד אתו. אוכל להתכונן להופעה ולגייס את המשאבים הפנימיים שלי, ואת ניסיון העבר המוצלח שלי בכדי להצליח בהופעה.

3. תנאי נוסף הוא יכולת גבוהה לזהות ולבטא את רגשותינו. הרגשות הם הבסיס העמוק לחוויה האנושית של קיומנו. שימו לב ! לעיתים קרובות אנו טועים בין הרגשות שלנו לבין הכינוי שאנו נותנים להם, בין ההתנהגויות שהרגשות יוצרים ובין הדרך שבה אנו שופטים את אותם רגשות. אני יכול לומר למשל לבן שלי: “אני אוהב אותך” או להבדיל פוליטיקאית יכולה לומר :”אני מזועזעת” בלי שארגיש במקרה הראשון את רגש האהבה אלא אחשוב שחשוב שאבטא אהבה לבני, הפוליטיקאית תחשוב שהיא מזועזעת באמת אך בעצם תבטא תחושת הסתייגות קלה. אני יכול לומר כאשר ישאלו אותי להרגשתי שאני מרגיש “רע”. אך רע אינו רגש אלא השיפוט הערכי שאני נותן ברגע נתון לרגש מסוים שאני חווה, גם אם איני יכול לזהות את אותו רגש באותו רגע: האם הוא בושה ? אשמה ? או תסכול ? אצל כל אחד מאתנו קיימים 6 רגשות בסיסיים: אהבה, שנאה, אושר, עצב, פחד, שמחה. שאר הרגשות כמו תסכול, בלבול, ביטחון, סיפוק וכו` שאנו מבטאים הם נגזרות שלהם.

4. עלינו לתת לגיטימציה לרגשותינו ולביטוי הנכון שלהם: עלינו לבטא את הרגש שלנו בהתאם לתפיסה העצמית שלנו, בהתאם לסיטואציה ובהתאם למטרה שברצוננו להשיג. למשל אם אנחנו כועסים איננו אמורים לבטא את הכעס בצורה אלימה כיון שזה לא יתאים לתפיסה העצמית של רובנו. בנוסף לכך זה יפגע בדרך כלל ביחסינו עם הסביבה ועלול להביאנו לתחנת המשטרה הקרובה. מצד שני איננו אמורים גם ברוב המקרים לכבוש את כעסנו. צורה הולמת לבטא כעס ברוב הסיטואציות החברתיות היא ביטוי מילולי של הכעס ואולי גם פעולה שתבטא אותו בצורה סמלית או בצורה המקובלת על הסביבה שבה אנו פועלים (למשל נגיב אחרת אם אנו כועסים על פקיד הבנק או אם אנו כועסים על מנכ”ל החברה המעסיקה אותנו).

5. עלינו לזהות את מקורות הסטרס שלנו וללמוד לתרגל ולשלוט בהצלחה בביטויים ובהשפעות של הסטרס עלינו.
6. עלינו ללמוד לחיות בשלום עם עצמנו ועם מגבלותינו אך גם להמשיך ולפעול לפיתוח עצמי שלנו בגבולות האפשריים במשך כל ימות חיינו.
7. עלינו לטפח את קשרינו החברתיים, ביחסי חברות עמוקים, ביחסי זוגיות ומשפחה של אהבה וכנות רגשית.
8. עלינו לטפח את תחושות החופש והספונטניות שלנו. רוב האילוצים המוטלים עלינו אינם אילוצים של החוק אלא של קונספציות חברתיות-תרבותיות ודפוסי חשיבה ורגש שמעצבים את התנהגותנו וחשיבתנו ואשר למדנו לקבלם כמובנים מאליהם. חופש אינטלקטואלי ורגשי ייתן לנו חוויה של “התרחבות העצמי” ושל חופש אמיתי.
9. כאשר אנו מבצעים פעולה ננסה לבצע אותה מתוך התמסרות מושלמת ככל האפשר בלי לצפות לשלמות בתוצאות: כאשר אנו משוחחים עם מישהו עלינו להאזין לו בשלמות, כאשר אנו קוראים, עלינו להתרכז בקריאה בשלמות, וכאשר אנו אוהבים עלינו לעשות זאת בשלמות, אך גם כאן בלי לצפות לתוצאות מושלמות.

10. את כל הכלים האלה עלינו לתרגל באופן עצמאי, או עם חבר, או עדיף, עם איש מקצוע או בסדנה בכדי להתאים אותם לצרכינו ולאישיותנו הייחודיים. אנחנו ייחודיים. גם כאשר איננו חשים בייחודיות שלנו נוכל לפגוש בה כאשר נטפח את הילד הפנימי שבנו שניפגש ומשחק עם המבוגר שבנו זה שלוקח אחריות על חייו. אם נטפח שני היבטים אלה של חיינו: הילד המשחק והמבוגר שלוקח אחריות, נרגיש מספיק בטוחים בכדי להיחשף בפני עצמנו, בפני אנשים היקרים לנו, בפני פסיכולוג, חברים לסדנה משותפת או ידידים קרובים ובעזרתם ללמוד להתאים את ארגז הכלים לצרכינו הייחודיים. בדרך זו נוכל לראות שאנו חיים ברצף זמן שבו אנו יכולים להתייחס להתנסויותינו מהעבר כמשאב של למידה וניסיון ולא כמקור של אשמה או חרטה, אנו יכולים לחוות את ההווה כמקור של ספונטניות חיוניות ויצירתיות ולא כמקום של אילוצים, קשיים ודיכאון, , ואנו יכולים להתבונן קדימה כלפי העתיד כפתח להזדמנויות וסיכוי ולא כמקור לסיכונים ולחרדה מהבלתי צפוי והבלתי נודע. באופן זה אנו יכולים להמשיך ולהתפתח לאורך כל חיינו.

פרופ’ ארנון לוי

    בוקר טוב מר ישראלי. אתה קם בבוקר ושומע בחדשות על הפצצת יעדים בסוריה, על התקדמות בפרוייקט הטילים המדויקים של חיזבללה, על גילויים חדשים לגבי פגיעתה הקשה של הקורונה באיברי הגוף גם לאחר ההחלמה. אתה שומע על התרחבות האבטלה ופקקי תנועה בדרך למקום עבודתך. עליך לנסוע לעבודתך בזהירות שלא תפגע חלילה בתאונה ותגיע  לאישפוז כיוון שבתי החולים הודיעו שמלאי התרופות מתקרב לקו האדום. בעבודה מודיעים על צימצומים והמנכ”ל כועס על כי לא עמדת ביעדים שנקבעו להצגת תוכנית העבודה. אין טעם להמשיך ולהעכיר את מצב רוחכם בתיאור מצבי הסטרס המצטברים לאורך היממה, הם מוכרים לכולנו.

       מהרגע בו התעורר מר ישראלי משנתו ועד שיניח את ראשו על יצועו יעברו עליו   עשרות מצבי לחץ לעיתים קשים ולעיתים פחות. אין חולק על כך שאין כיום הרבה מקומות על הפלנטה שבהם רמת הסטרס משתווה לרמתה בארצנו. פיגועים, משבר כלכלי, מצב פוליטי, חוסר וודאות כלכלית ואישית, בנוסף לאוירת אלימות בחברה, במשפחה, בכבישים, ובבתי הספר יוצרים רמת סטרס כמעט בלתי ניסבלת. בנוסף לכך, בחברה הישגית ומשתנה ללא הרף כמו שלנו, מצפים מכם, ואתם בוודאי מצפים מעצמכם, להצליח תמיד בהתמודדות עם בעיות בקריירה, בזוגיות, ובהורות וציפיות אלה כשלעצמן מייצרות סטרס ללא הרף.

             לזכותכם יאמר, שאם פניתם לקרוא מאמר זה סביר להניח שמדי פעם שאלתם את עצמכם “לאן נוליך את הלחץ הזה ?” אנשים אחרים, מרבית האוכלוסיה כפי שנמצא במחקרים רבים, אינם מודעים לעוצמת הלחץ המצטבר המופעל על המערכת הגופנית/נפשית שלהם. גם אלה שמחשיבים את עצמם לחזקים ובלתי פגיעים ללחץ אינם מודעים לשמות שהסטרס עושה בהם מדי יום ביומו.

     עד לשנים האחרונות נהגו להתייחס לסטרס כאל מטרד חולף, מצב של מתח, עייפות, לחץ בראש או אי שקט פנימי. התייחסו לזה כאל סממן לחיים המודרניים, לתסמונת מנהלים, או בן הלוויה הבלתי נמנע של ההצלחה החברתית כפי שיאמרו או יתפארו למשל חלק ממכריכם: “איזה יום עמוס פגישות מתישות היה לי היום בהנהלה הראשית. אני שפוך מעייפות”, או “עבדנו היום בחברה מסביב לשעון והגענו להישגים מעבר ליעדים שהציב חבר המנהלים”.

       נכון אומנם שהסטרס הוא בן לוויה בלתי נמנע של החיים המודרניים אולם למעשה

במקורו הוא תגובה ראשונית של מרכזים פרימיטיביים במוח שהופעלה אף אצל אבותינו הקדמונים. הסטרס הוא תגובה למצב שנתפס ע”י המערכת הגופנית/נפשית כמצב של איום קיומי ומופיע גם אצל בעלי חיים בטבע. למשל: זברה שבורחת מלביאה רעבה מצויה בסטרס גבוה ביותר שמאפשר לה לגייס כוחות עילאיים ובלתי שיגרתיים בכדי לשרוד. או אם תחשפו את חיית המחמד שלכם, חתול סיאמי למשל, לכלב דוברמן זועף תבחינו שהיא מנסה להעלם מהמקום ואם היא לכודה בפינה, שערותיה יסמרו, היא תנהם ותפעל בכל האמצעים הקיצוניים ביותר שהעניק לה הטבע להתמודד עם הגורל המר שמצפה לה משיניו חסרות הרחמים של הדוברמן. אם תבצעו בדיקה של המערכות הפנימיות תגלו אצלה, בדיוק כמו אצלנו, פעימות לב מהירות, עלייה בלחץ הדם והפרשת הורמוני סטרס: אדרנלין, ובעיקר קורטיזול. הורמונים אלה גורמים לגיוס חירום של כל מערכות האורגניזם להתמודד עם סכנה קיומית.

           אנחנו רואים אם כן שהסטרס אינו סתם תגובה מרגיזה אלא פונקציה חיונית לשימור ולהתגוננות במצבי סכנה. איפה אם כן הבעיה ? הבעיה היא בכך שהאבולוציה והברירה הטבעית הכשירו אותנו להתקיים בטבע, בסוונה או בג’ונגל, בהם הסכנות הקיומיות הן אמיתיות. האדם יצר ציוויליזציה שמחליפה את החיים בטבע: ההתמודדות במקומות העבודה באוניברסיטאות, במערכות הפוליטיות והחברתיות, בחברות היי טק, בתוך המשפחה וכיו”ב מחליפים בחברה המודרנית את ההתמודדות הקיומית בטבע. האדם חי בג’ונגל סימלי שבו האגו שלו הופך להיות תחליף סמלי לאורגניזם הקיים בטבע. אדם שבחברה יוקיעו אותו כלוזר, ימתחו עליו ביקורת חריפה או ילגלגו עליו ירגיש מבוכה או בושה והאגו שלו המאויים יגרום לגוף להפעיל את אותן מערכות חירום כאילו הוא נמצא בסכנה קיומית ממשית. הבעיה היא של חוסר התאמה בין המערכות הביולוגיות שלנו לבין הצרכים של החיים בתרבות ובציוויליזציה. אדם המצוי בעיצומו של משבר בנישואיו זקוק למשאבים גופניים ונפשיים רבים אך הוא אינו זקוק לתגובות ההורמונליות, הנירולוגיות והמטבוליות שמתעוררות אצל אדם שנופל דרך חור בקרח לתוך הים הקפוא, למרות שאלה בדיוק התגובות שתתעוררנה. הפעלת מערכות  החירום של גופנו פעמים רבות ביום גורמת לשחיקתנו הגופנית/נפשית. בנוסף לכך, לא זו בלבד שמערכת החירום שלנו אינה מסייעת לנו לשמור על תקינות המערכות הביולוגיות/פסיכולוגיות לאורך זמן אלא היא גם פוגעת בתפקודנו. הגברת קצב הלב שמיועדת להזרים דם רב יותר לשרירים מתאימה למצב של סכנה קיומית,  אך כאשר נהיה בעימות עם עמית לעבודה היא תגרום לנו להתנהגות אימפולסיבית, ליותר דם בשרירים לפחות דם  במוח, ולהורמונים שיפגעו בכושרנו להתמודד עם הסיטואציה בצורה אופטימלית. מה שגרוע יותר הוא שמצבים אלה שוחקים בהדרגה את גופנו ונפשנו וגורמים לנו להתבלות ולהזקין לפני הזמן. חוקרי לחץ מודרניים טוענים  שהלחץ הוא כמו רעל שמטפטף בשיטתיות בתוך הגוף ופוגע בכל מערכותיו וגורם למקרי מוות פתאומיים (כמו התקף לב) או הדרגתיים (כמו התפתחות מחלות כרוניות, כיבי קיבה, זיהומים ויראליים או סרטן  בעיקבות השחיקה במערכת החיסונית ובשאר מערכות הגוף). בנוסף לכך, קיים מחיר נפשי המתבטא בחוסר שקט, מצבי חרדה, וחוסר הנאה מהחיים. המנגנון הפנימי הבלתי מודע שלנו שנתקל בתגובות חירום של גופנו מפרש אותן כמצבים מסכני חיים וגורם לנו לפעול בהתאם אף גם אם בהכרה המודעת שלנו ברור לנו שאיננו פועלים נכון.     

     בנוסף לכך, בד”כ אנשים נוטים לפעול בצורה פרדוכסלית במצבי לחץ. הם נוטים להוסיף חטא על פשע בכך שהם מעשנים, זוללים, שותים אלכוהול, קפה או מעשנים סמים להקל על הלחץ ובכך גורמים לעצמם נזק נוסף.

     בעיה נוספת הקשורה לסטרס היא שככל שאנו נתקלים יותר בסטרס איננו מתרגלים אליו כפי שיאמר לנו לכאורה השכל הישר אלא להיפך, ככל שניתקל יותר בסטרס נהיה פחות ופחות עמידים אליו והמערכת הגופנית-נפשית שלנו תישחק יותר ויותר מהר. נמצא גם במחקרים שנעשו לאחרונה שחלים שינויים בפעילות ובמבנה המוח אצל בעלי חיים שחשופים ללחץ מתמשך ושגורמים להחרפת תגובת הלחץ כאשר חל אירוע מלחיץ חדש. גם השכל הישר מסביר לנו תופעה זו: אנשים או בעלי חיים שנחשפו הרבה פעמים למצבים מאיימים ייעשו יותר “פחדנים” או בעלי סף גירוי נמוך יותר. מי שעבר טראומה ייעשה יותר קופצני ומפוחד עקב הפרשה גבוהה של הורמוני חירום. ההגיון האבולוציוני של תגובה זו  הוא ברור: בע”ח כלשהו שמתקיים בסביבה בעלת איומים רבים חייב להפעיל את מערכות החירום שלו בכדי לשרוד. הוא חייב להיות יותר “פחדן” כלומר זהיר יותר בכדי לשרוד טוב יותר.

     האבולוציה הכשירה אותנו לשרוד במצבי חירום שאלמלא כן הוא לא היינו מגיעים  הלום והיינו נכחדים במהלכה, אך להפעלת מנגוני החירום יש מחיר כבד. האבולוציה הביאה כביכול בחשבון שמצב סכנה הוא סביר פעם ביומיים שלושה ולכן “שווה” לבעל החיים לשלם מחיר עבור השרדותו. אך עדיין לא נוצרה חיה כזו שתוכל להתמודד בהצלחה עם מצבי לחץ רבים ויומיומיים מבלי שתשחק במהירות את המערכת הגופנית/נפשית שלה, גם לא האדם עם כל תחכומו.

      מה עושים אם כן להתמודדות טובה יותר עם מצבי הסטרס ?

         את השיטות המקובלות להפחתת לחץ ניתן לחלק ל 3 קטגוריות: 1. שיטות שיוצרות הרגעה: למשל מדיטציה לסוגיה, ובעיקר סוגי מדיטציה שממקדות התרכזות בגוף, סוגי הרפייה, הרפיית שרירים, הרפייה של ידי נשימות, עצירת הנשימה ושיחרור מבוקר שלה, נשימות עמוקות בשילוב מודעות לגוף ולנפש, נשימות מטהרות שמשחררות לחץ, יוגה ותנוחות גוף מרגיעות, או הדמייה מודרכת שבה ניתן לדמיין בעזרת מנחה מקומות מרגיעים. שיטה נוספת בקטגוריה זו היא משוב ביולוגי המאפשר בעזרת מערכת

ממוחשבת וחיישנים המחוברים לגוף לבדוק את רמת הלחץ המופעלת על מערכת העצבים האוטונומית ולימוד עצמי של הפחתת רמת הלחץ.

2. שיטה נוספת היא טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי המחנך את האדם להתייחס לגורמי  הסטרס ב”פרופורציה” ולא להגזים בחשיבותם וכן להבין את משמעותם.

3. קטגוריה שלישית היא צרור של עצות “קומון סנס” פרקטיות שעל כל אדם להתאים לעצמו בהתאם לנטיותיו האישיות שמפחיתות אצלו את רמת הסטרס. “מלכת” קטגוריה זו היא הפעילות הספורטיבית שמסייעת בד”כ להפחתת הסטרס. שיטות נוספות הן: טיפולי שיאצו או מסג’, מוזיקה שאוהבים, הליכה ברגל, ג’קוזי וכו’ בהתאם לנטיה האישית של כל אחד.       

כך שניתן לסכם שיטות אלה במספר טיפים להתמודדות עם סטרס:

1. להאיט את הפעילות- לבצע פעולות לאט ומתוך ריכוז, לעשות הפסקות בפעילות מדי פעם. כשאנחנו בפעילות “אטרף” או “היפר” רמת הסטרס עולה בקצב מהיר
2. דבר שני פשוט לבדוק מה מרגיע אתכם: ספורט, מסז’ים, מקלחת, שיחה עם חבר, וכו’
3. הרפיות, מדיטציה דמיון של מקום נעים וכו’.
4. מודעות עצמית וראיית הדברים בפרופורציה.

     5. ראייה אופטימית של הדברים, הומור, תיקוה ובכלל חשיבה חיובית.

הדרך האידיאלית להתמודד עם סטרס היא שילוב כמה משיטות אלה עם ייעוץ או טיפול פסיכולוגי קצר. הערך המוסף של שילוב טיפול פסיכולוגי קצר במצבי סטרס הוא בכך שגורמי הסטרס העיקריים אינם גורמים חיצוניים כפי שניתן לחשוב אלא המשמעות הפנימית הבלתי מודעת שאנו נותנים להם.  

למשל: אשה המצויה בסכסוך משפחתי עם בעלה סובלת מסטרס גבוה, עצבנות ומתח.

לכאורה הסטרס נובע מהמשבר הזוגי שנוצר בבית. למעשה בדרך כלל כאשר אנו מנתחים את הגורמים העמוקים יותר של הלחץ נמצא לעיתים קרובות שאוירת העוינות שנוצרה בבית מעוררת אצל האשה חרדה בלתי מודעת מאפשרות של תגובה אלימה מצד בעלה (גם כאשר הוא מעולם לא הגיב באלימות) או אצל אשה אחרת יכולה להתעורר למשל חרדת נטישה סמויה (למרות שעקב היחסים המעורערים ביניהם היא מעוניינת בפרידה). לעיתים קרובות נמצא במקרה הראשון אסוציאציות, חלומות, זכרונות או תמונות המתקשרים לגילויי אלימות וסכנת חיים או, במקרה השני, לדחייה רגשית ובדידות. משמעויות סמויות אלה שהנשים שבדוגמא נותנות למצבן גורמות לא רק לסטרס גבוה יותר אלא מעוותות את תהליכי החשיבה שלהן וגורמות להן לשיפוט מוטעה לגבי מצבן ולהחלטות שגויות. למשל האשה במקרה הראשון עלולה לערב גורמים נוספים שעלולים לפגוע בפתרון הבעיה ובמקרים קיצוניים לברוח מהבית ולאבד את זכויותיה והשניה עלולה להשאיר את המצב הקיים בלתי מטופל כיון שתחשוש שלעולם לא תהיה מסוגלת ליצור קשר משמעותי. 

      על פי התפיסה הנוכחית בטיפולי אנטי-סטרס מתקדמים, יש לנצל את המומנטום שנוצר בטיפול בכדי להפוך את האנרגיות  של הלחץ לאנרגיות חיוביות.  שינוי התפיסה הפנימית יוצר תובנה חדשה למצב שנתפס קודם לכן כבלתי ניסבל.  במקום דרך ללא מוצא הפונה יוכל לראות דרך חדשה שתאפשר לו להפוך את האנרגיה המתוחה לאנרגיה רגועה ויצירתית. בנוסף לכך מידה מדודה ונשלטת של סטרס חשובה לתפקודנו. על כך במאמר הבא

********************************************************

1. התנאי הראשון הוא כפי שכבר צייננו הוא יחס חיובי כללי כלפי עצמי, כלפי הזולת וכלפי החיים. זוהי קבלה אפריורית ובלתי מותנית של אנרגיית החיים המצויה בכל אחד מאתנו. קדימות הערך של קבלת החיים נכתבה כבר לפני אלפי שנים: “ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע” (דברים ל` ט”ו. ובמקום אחר:”…החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה ובחרת בחיים…” (שם ל` י”ט). ליחס החיובי הכללי נוסיף התייחסות אופטימית, חשיבה חיובית, פרגון ומתן חיזוקים חיוביים לעצמנו ולאחרים וכו`.

2. כנגד זאת לא נבטל או נתעלם מרגשותינו השליליים. גם הרגשות השליליים הם בעלי תפקיד חיוני בחיינו. מקורם בעולמנו הפנימי ולכן הם מעבירים לנו מסר חשוב. למשל: אני מרגיש רגשי אשמה כיון שלא קיימתי הבטחה לבני או ששיקרתי לחבר. המסר שרגש האשמה מעביר אלי הוא ששברתי קוד התנהגות או קוד ערכי-מוסרי שחשוב לי לקיימו. במקום להגביר את האשמה במחשבות כפייתיות אני יכול להסיק שעלי לנסות לתקן את המעוות או להשתדל להימנע בעתיד מהתנהגויות דומות. דוגמא נוספת: אני סובל מחרדת קהל, במקום לדמיין רק את המצב שבו הגרוע ביותר קורה, דבר שיגביר את חרדותי, או אנסה להימנע מהופעה בפני ציבור, אוכל ללמוד את המסר שמעבירה אלי החרדה שהוא: חוסר אמון בעצמי, קשיים בתפקוד בהופעה לפני קהל, חוסר ביטחון במצבי אי וודאות עתידיים או למידה שלילית ממצבים קודמים של חשיפה לקהל וכיו”ב וללמוד איך להתמודד אתו. אוכל להתכונן להופעה ולגייס את המשאבים הפנימיים שלי, ואת ניסיון העבר המוצלח שלי בכדי להצליח בהופעה.

3. תנאי נוסף הוא יכולת גבוהה לזהות ולבטא את רגשותינו. הרגשות הם הבסיס העמוק לחוויה האנושית של קיומנו. שימו לב ! לעיתים קרובות אנו טועים בין הרגשות שלנו לבין הכינוי שאנו נותנים להם, בין ההתנהגויות שהרגשות יוצרים ובין הדרך שבה אנו שופטים את אותם רגשות. אני יכול לומר למשל לבן שלי: “אני אוהב אותך” או להבדיל פוליטיקאית יכולה לומר :”אני מזועזעת” בלי שארגיש במקרה הראשון את רגש האהבה אלא אחשוב שחשוב שאבטא אהבה לבני, הפוליטיקאית תחשוב שהיא מזועזעת באמת אך בעצם תבטא תחושת הסתייגות קלה. אני יכול לומר כאשר ישאלו אותי להרגשתי שאני מרגיש “רע”. אך רע אינו רגש אלא השיפוט הערכי שאני נותן ברגע נתון לרגש מסוים שאני חווה, גם אם איני יכול לזהות את אותו רגש באותו רגע: האם הוא בושה ? אשמה ? או תסכול ? אצל כל אחד מאתנו קיימים 6 רגשות בסיסיים: אהבה, שנאה, אושר, עצב, פחד, שמחה. שאר הרגשות כמו תסכול, בלבול, ביטחון, סיפוק וכו` שאנו מבטאים הם נגזרות שלהם.

4. עלינו לתת לגיטימציה לרגשותינו ולביטוי הנכון שלהם: עלינו לבטא את הרגש שלנו בהתאם לתפיסה העצמית שלנו, בהתאם לסיטואציה ובהתאם למטרה שברצוננו להשיג. למשל אם אנחנו כועסים איננו אמורים לבטא את הכעס בצורה אלימה כיון שזה לא יתאים לתפיסה העצמית של רובנו. בנוסף לכך זה יפגע בדרך כלל ביחסינו עם הסביבה ועלול להביאנו לתחנת המשטרה הקרובה. מצד שני איננו אמורים גם ברוב המקרים לכבוש את כעסנו. צורה הולמת לבטא כעס ברוב הסיטואציות החברתיות היא ביטוי מילולי של הכעס ואולי גם פעולה שתבטא אותו בצורה סמלית או בצורה המקובלת על הסביבה שבה אנו פועלים (למשל נגיב אחרת אם אנו כועסים על פקיד הבנק או אם אנו כועסים על מנכ”ל החברה המעסיקה אותנו).

5. עלינו לזהות את מקורות הסטרס שלנו וללמוד לתרגל ולשלוט בהצלחה בביטויים ובהשפעות של הסטרס עלינו.
6. עלינו ללמוד לחיות בשלום עם עצמנו ועם מגבלותינו אך גם להמשיך ולפעול לפיתוח עצמי שלנו בגבולות האפשריים במשך כל ימות חיינו.
7. עלינו לטפח את קשרינו החברתיים, ביחסי חברות עמוקים, ביחסי זוגיות ומשפחה של אהבה וכנות רגשית.
8. עלינו לטפח את תחושות החופש והספונטניות שלנו. רוב האילוצים המוטלים עלינו אינם אילוצים של החוק אלא של קונספציות חברתיות-תרבותיות ודפוסי חשיבה ורגש שמעצבים את התנהגותנו וחשיבתנו ואשר למדנו לקבלם כמובנים מאליהם. חופש אינטלקטואלי ורגשי ייתן לנו חוויה של “התרחבות העצמי” ושל חופש אמיתי.
9. כאשר אנו מבצעים פעולה ננסה לבצע אותה מתוך התמסרות מושלמת ככל האפשר בלי לצפות לשלמות בתוצאות: כאשר אנו משוחחים עם מישהו עלינו להאזין לו בשלמות, כאשר אנו קוראים, עלינו להתרכז בקריאה בשלמות, וכאשר אנו אוהבים עלינו לעשות זאת בשלמות, אך גם כאן בלי לצפות לתוצאות מושלמות.

10. את כל הכלים האלה עלינו לתרגל באופן עצמאי, או עם חבר, או עדיף, עם איש מקצוע או בסדנה בכדי להתאים אותם לצרכינו ולאישיותנו הייחודיים. אנחנו ייחודיים. גם כאשר איננו חשים בייחודיות שלנו נוכל לפגוש בה כאשר נטפח את הילד הפנימי שבנו שניפגש ומשחק עם המבוגר שבנו זה שלוקח אחריות על חייו. אם נטפח שני היבטים אלה של חיינו: הילד המשחק והמבוגר שלוקח אחריות, נרגיש מספיק בטוחים בכדי להיחשף בפני עצמנו, בפני אנשים היקרים לנו, בפני פסיכולוג, חברים לסדנה משותפת או ידידים קרובים ובעזרתם ללמוד להתאים את ארגז הכלים לצרכינו הייחודיים. בדרך זו נוכל לראות שאנו חיים ברצף זמן שבו אנו יכולים להתייחס להתנסויותינו מהעבר כמשאב של למידה וניסיון ולא כמקור של אשמה או חרטה, אנו יכולים לחוות את ההווה כמקור של ספונטניות חיוניות ויצירתיות ולא כמקום של אילוצים, קשיים ודיכאון, ואנו יכולים להתבונן קדימה כלפי העתיד כפתח להזדמנויות וסיכוי ולא כמקור לסיכונים ולחרדה מהבלתי צפוי והבלתי נודע. באופן זה אנו יכולים להמשיך ולהתפתח לאורך כל חיינו.

בברכה, דר` ארנון לוי

חלק א`- מהו סטרס

בסדרה של 3 מאמרים ברצוני להציג כאן את נושא הלחץ הגופני/נפשי, מה האפשרויות המוכרות היום להתמודד אתו ביעילות, וכיצד כל אחד יוכל ליישם טכניקות לשימוש עצמי לפתרון בעיות הסטרס ולפתח סגנון חיים המאפשר ניצול טוב ומאושר יותר של הפוטנציאל העצמי.

א. הלחץ בחברה המודרנית

לצערנו, מעטים המקומות בעולם המערבי שבהם רמת הסטרס משתווה לרמתה בארצנו. פיגועים, אינתיפאדה, מיתון, אבטלה, חוסר וודאות כלכלית ואישית, בנוסף לאווירת אלימות בחברה, במשפחה, בכבישים, ובבתי הספר יוצרים רמת סטרס כמעט בלתי נסבלת.
בנוסף לכך, בחברה הישגית ומשתנה ללא הרף כמו שלנו, מצפים מאתנו, ואנו מצפים מעצמנו, להצליח תמיד בהתמודדות עם בעיות בקריירה, בזוגיות ובהורות וציפיות אלה כשלעצמן מייצרות סטרס ללא הרף.

עד לשנים האחרונות נהגו להתייחס לסטרס כאל מטרד חולף, מצב של מתח, עייפות, לחץ בראש או אי שקט פנימי. התייחסו לזה כאל סממן לחיים המודרניים, לתסמונת מנהלים, או בן הלוויה הבלתי נמנע של ההצלחה החברתית. יכולנו לשמוע לעיתים למשל חלק ממכרינו מתלוננים אך גם מתפארים: “איזה יום עמוס פגישות מתישות היה לי היום בהנהלה הראשית. אני שפוך מעייפות”, או “עבדנו היום בחברה מסביב לשעון והגענו להישגים מעבר ליעדים שהציב חבר המנהלים”. בשנים האחרונות התעורר עניין רב בנושא כאשר התברר יותר ויותר הנזק האדיר שהלחץ גורם לכל מערכות הגוף והנפש. חוקרי לחץ קבעו ש”הלחץ הוא כמו רעל איטי שמשתחרר בגוף וגורם לו להמית את עצמו בלי משים”.

ב. קצת סטטיסטיקה

בסטטיסטיקות שנעשו לגבי סטרס נמצא ש- 75% מהביקורים אצל רופא המשפחה נובעים במידה רבה מסטרס ולא רק ממחלות ספציפיות. 50% מהמחלות הן תוצאה ישירה או עקיפה של סטרס, וההפסד הישיר והעקיף לתוצר הלאומי הגולמי בארה”ב כתוצאת סטרס הוא קרוב ל- 300 מיליארד $ לשנה. אנשים בסטרס צפויים פי 4.5 להתקף לב מאנשים רגועים. המקצועות החשופים ביותר לסטרס הם רופאי שיניים, עורכי דין, פסיכולוגים, מנכ”לים, אנשי מחשבים, מזכירות, ואנשי מינהל בכירים.

ג. מהו בעצם סטרס ?

כשאני מדבר על לחץ אני מתכוון בעצם למושג הלועזי סטרס. המונח לחץ הוא מונח כללי מדי ולא ספציפי לתופעות שאנו מתארים. המונח הספציפי בעברית הוא עקה אך זהו אינו מושג שנקלט בשפה העברית ולכן אשתמש בעיקר במונח הלועזי “סטרס”. מקור המושג סטרס במאה ה- 17 מתיאור של פיסיקאי ידוע בתקופתו, רוברט הוק שמו, שתיאר תכונות של מתכות וגשרים לעמוד בפני לחצים של משקל ופגעי טבע למיניהם.

היישום של המונח “סטרס” ביחס לבני אדם החל בעיקר לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר רופאים נוכחו שחיילים רבים סבלו ממשברים ואיבדו את יכולת הלחימה שלהם. בתחילה הם כינו זאת “הלם קרב” והאמינו שפיצוץ הפגזים גורם לפגיעה אורגנית במוח. במלחמת העולם השניה הבחינו שחיילים רבים איבדו את המוטיבציה והיכולת להלחם. רק אז התחילו להבין שמדובר בתופעה פסיכולוגית ולא אורגנית וכינו אותה “תשישות קרב”. רק לאחר המלחמה התחילו להתייחס לסטרס כאל בעיה שקשורה לחיים בכלל ולא רק למצבי מלחמה אלא למאבק הקיום: נישואין, קשיים או סכסוכים משפחתיים, אבל אובדן ופרידות, קשיים במקום העבודה, עבודה בלוחות זמנים ושחיקה בעבודה וכיו”ב הם מצבים של מאבק קיום יומיומי ומעמיסים לחץ על המערכת הגופנית/נפשית.

ד. האם הלחץ הוא אם כן תוצאה בלתי נמנעת של החיים המודרניים ?

לא בדיוק. נכון אומנם שהסטרס הוא בן לוויה בלתי נמנע של החיים המודרניים אולם למעשה במקורו הוא תגובה ראשונית של מרכזים פרימיטיביים במוח שהופעלה אף אצל אבותינו הקדמונים. הסטרס הוא תגובה למצב שנתפס ע”י המערכת הגופנית/נפשית כמצב של איום קיומי ומופיע גם אצל בעלי חיים בטבע.
למשל: זברה שבורחת מלביאה רעבה מצויה בסטרס גבוה ביותר שמאפשר לה לגייס כוחות עילאיים ובלתי שיגרתיים בכדי לשרוד. או אם תחשפו את חיית המחמד שלכם, חתולה סיאמית למשל, לכלב דוברמן זועף תבחינו שהיא מנסה להעלם מהמקום שבו היא נמצאת. אם היא לכודה בפינה, שערותיה יסמרו, היא תנהם ותפעל בכל האמצעים הקיצוניים ביותר שהעניק לה הטבע להתמודד עם הגורל המר שמצפה לה משיניו חסרות הרחמים של הדוברמן.
אם תבצעו בדיקה של המערכות הפנימיות תגלו אצלה, בדיוק כמו אצלנו, פעימות לב מהירות, עלייה בלחץ הדם והפרשת הורמוני סטרס: אדרנלין, נוראדרנלין, דופאמין, ובעיקר קורטיזול. הורמונים אלה גורמים לגיוס חירום של כל מערכות האורגניזם להתמודד עם סכנה קיומית.

ה. אז מהו בעצם לחץ. האם הלחץ הוא מאפיין של החיים המודרניים או תגובה ביולוגית של בעלי חיים בטבע ? האם הלחץ הוא סתם תגובה מרגיזה או פונקציה חיונית לשימור עצמי ולהתגוננות במצבי סכנה ?

ובכן לחץ הוא קודם כל תגובה לשימור עצמי שעוצבה על ידי האבולוציה לשרוד במצבים מסוכנים. הלחץ הוא פונקציה חיונית שמאפשרת התגוננות במצבי חירום. הבעיה היא (בעיה מס. 1) בכך שהאבולוציה והברירה הטבעית הכשירו אותנו להתקיים בטבע, בסוונה או בג`ונגל, בהם הסכנות הקיומיות הן אמיתיות. האדם יצר ציוויליזציה שמחליפה את החיים בטבע: ההתמודדות במקומות העבודה באוניברסיטאות, במערכות הפוליטיות והחברתיות, בחברות היי טק, בתוך המשפחה וכיו”ב מחליפים בחברה המודרנית את ההתמודדות הקיומית בטבע.

האדם חי בג`ונגל סימלי שבו האגו שלו הופך להיות תחליף סמלי לאורגניזם הקיים בטבע. אדם שבחברה יוקיעו אותו כלוזר, ימתחו עליו ביקורת חריפה או ילגלגו עליו ירגיש מבוכה או בושה והאגו שלו המאויים יגרום לגוף להפעיל את אותן מערכות חירום כאילו הוא נמצא בסכנה קיומית ממשית. הבעיה היא של חוסר התאמה בין המערכות הביולוגיות שלנו לבין הצרכים של החיים בתרבות ובציוויליזציה. אדם המצוי בעיצומו של משבר בנישואיו זקוק למשאבים גופניים ונפשיים רבים אך הוא אינו זקוק לתגובות ההורמונליות, הנירולוגיות והמטבוליות שמתעוררות אצל אדם שנופל דרך חור בקרח לתוך הים הקפוא או שרודפת אחריו לביאה רעבה, למרות שאלה בדיוק התגובות שתתעוררנה.

ו. אילו עוד בעיות מתעוררות כתוצאה של הלחץ ?

בעיה מס. 2.

הפעלת מערכות החירום של גופנו פעמים רבות ביום גורמת לשחיקתנו הגופנית/נפשית. בנוסף לכך, לא זו בלבד שמערכת החירום שלנו אינה מסייעת לנו לשמור על תקינות המערכות הביולוגיות/פסיכולוגיות לאורך זמן אלא היא גם פוגעת בתפקודנו. הגברת קצב הלב שמיועדת להזרים דם רב יותר לשרירים מתאימה למצב של סכנה קיומית, אך כאשר נהיה בעימות עם עמית לעבודה היא תגרום לנו להתנהגות אימפולסיבית, ליותר דם בשרירים לפחות דם במוח, ולהורמונים שיפגעו בכושרנו להתמודד עם הסיטואציה בצורה אופטימלית. מה שגרוע יותר הוא שמצבים אלה שוחקים בהדרגה את גופנו ונפשנו וגורמים לנו להתבלות ולהזקין לפני הזמן.

חוקרי לחץ מודרניים טוענים שהלחץ הוא כמו רעל שמטפטף בשיטתיות בתוך הגוף ופוגע בכל מערכותיו וגורם למקרי מוות פתאומיים (כמו התקף לב) או הדרגתיים (כמו התפתחות מחלות כרוניות, כיבי קיבה, זיהומים ויראליים או סרטן בעקבות השחיקה במערכת החיסונית ובשאר מערכות הגוף). בנוסף לכך, קיים מחיר נפשי המתבטא בחוסר שקט, מצבי חרדה, וחוסר הנאה מהחיים. המנגנון הפנימי הבלתי מודע שלנו שנתקל בתגובות חירום של גופנו מפרש אותן כמצבים מסכני חיים וגורם לנו לפעול בהתאם אף גם אם בהכרה המודעת שלנו ברור לנו שאיננו פועלים נכון.

בעיה מס. 3.

הסטרס פוגע בצורה קשה באיכות חיינו. אנו סובלים ממחיר נפשי המתבטא בחוסר שקט, מצבי חרדה, דיכאון וחוסר הנאה מהחיים. הסיבה לכך היא שהב”מ שלנו שנתקל בתגובות חירום של גופנו מפרש אותן כמצבים מסכני חיים וגורם לנו לפעול בהתאם אף גם אם בהכרה המודעת שלנו ברור לנו שאיננו פועלים נכון.

ככל שאנו נתקלים יותר בסטרס איננו מתרגלים אליו כפי שאומר לנו הקומון סנס אלא להפך ככל שניתקל יותר בסטרס נהיה פחות ופחות עמידים אליו והמערכת הגופנית-נפשית שלנו תישחק יותר ויותר מהר.

ניקח פעם נוספת לדוגמא את חיית המחמד שהזכרנו קודם לכן. מה יקרה לדעתכם אם תשימו לידו את אותו כלב דוברמן מפחיד 10 פעמים ביום – תאמרו שהחתול יתרגל ? זה נכון החתול יראה שהדוברמן אינו תוקף אותו ואז תגובת הלחץ שלו תפחת בהדרגה. אך מה יקרה לעומת זאת אם הדוברמן יתקוף את החתול כל פעם ויפליא בו באכזריות את נשיכותיו ? הפעם החתול לא יתרגל אלא יכנס ללחץ שייחשף לדוברמן. בגופו ישתחררו הורמונים של הפעלת הגוף במצב חירום כל זמן שרק הולך וגובר כל פעם יריח משהו שמזכיר באופן קלוש כלב דוברמן.
גם השכל הישר מסביר לנו תופעה זו: אנשים או בעלי חיים שנחשפו הרבה פעמים למצבים מאיימים ייעשו יותר “פחדנים” או בעלי סף גירוי נמוך יותר. מי שעבר טראומה ייעשה יותר קופצני ומפוחד עקב הפרשה גבוהה של הורמוני חירום. ההגיון האבולוציוני של תגובה זו הוא ברור: בע”ח כלשהו שמתקיים בסביבה בעלת איומים רבים חייב להפעיל את מערכות החירום שלו בכדי לשרוד. הוא חייב להיות יותר “פחדן” כלומר זהיר יותר בכדי לשרוד טוב יותר.

האבולוציה הכשירה את החתול לשרוד במצבי חירום שאלמלא כן הוא לא היה מגיע עד הלום והיה נכחד במהלך האבולוציה. אך להפעלת מנגוני החירום יש מחיר כבד. האבולוציה “הביאה בחשבון” שמצב סכנה הוא סביר פעם ביומיים שלשה ולכן שווה לבע”ח לשלם מחיר עבור הישרדותו. אך להתמודד עם מצבי לחץ רבים כל יום עדיין לא נוצרה חיה כזו שתוכל להתמודד בהצלחה ולשרוד לאורך זמן, גם לא האדם עם כל תחכומו.
גם במחקרים שנעשו לאחרונה נמצא בבדיקות אמ.אר.איי שאצל אנשים שנחשפו ללחץ מתמשך בילדותם התגלה שחלקים במוח (ההיפוקמפוס שאחראי לזיכרון לטווח קצר) שלהם השתנו ביחס לאוכלוסייה הממוצעת כתוצאת החשיפה המתמדת ללחץ.

בעיה מס. 4.

בנוסף לכל אשר נאמר עד כה אנשים המצויים בסטרס במידה רבה אינם מודעים לכך אך מרגישים צורך להשתמש באמצעים שונים להקל על תוצאותיו ולפעול בצורה פרדוכסלית. הם נוטים להוסיף חטא על פשע בכך שהם מעשנים, אוכלים בצורה מופרזת, משתמשים באלכוהול וקפה בצורה מופרזת, מעשנים סמים או משתמשים בממריצים ובתרופות באופן מוגזם ובכך גורמים לעצמם נזק מצטבר נוסף.

מה עושים אם כן. על כך נדון בחלק השני של המאמר שבו אציג את כל השיטות להתמודדות עצמית מוצלחת במצבי סטרס במקום העבודה, במשפחה, ובחיי יום-יום.

    רקע

לחץ או סטרס הוא ביטוי למערכת הלחצים הגופנית-נפשית שמופעלת על האדם. בשנים האחרונות התעורר עניין רב בנושא זה כשאר הסתבר יותר ויותר הנזק באדיר שהוא גורם לכל מערכות הגוף והנפש. חוקרי לחץ קבעו ש”הלחץ הוא כמו רעל איטי שמשתחרר בגוף וגורם לו להמית את עצמו בלי משים”. במציאות החיים הישראלית הלחץ מגיע לשיאים חדשים ויוצר מלבד הנזק הבריאותי והנפשי, גם מצבי אלימות בכבישים, בחיי המשפחה בעבודה ובחיי היום-יום.

 מה עושים וכיצד מתגוננים בפני השפעתו ההרסנית של הלחץ?

הנחיות אלה אינן מילות קסם. הן דורשות תרגול, התמדה, והתאמה לנסיבות הספציפיות. זכרו שמחוללי הסטרס החיצוניים אינן סיבות מוצדקות לסבל. יש בכם מנגנונים פנימיים (בד”כ בלתי מודעים ואוטומטיים) ליצירת סטרס ואותם עליכם לשנות.

 לחץ במקום העבודה

כללית: לחץ מתון במקום העבודה אינו מזיק ויכול אף לייעל את פעילויותיכם.

המטרה  היא להמנע מלחץ יתר OVER-STRESS            מזיק. מה נעשה?

1. למדו לקרוא את הסימנים שמשדר הגוף. אתם סובלים מעייפות מוגזמת, יש לכם כאבים במקומות שונים בגוף, יש לכם מצב רוח ירוד? אתם כנראה סובלים מלחץ יתר.
2. השתמשו בהומור, היו אסרטייבים והחלטיים במידת האפשר.
3. למדו להיות חיוביים בחשיבה ובהחלטות, ארגנו סביבת עבודה נעימה וצרו קשר חיובי עם העמיתים לעבודה (במידת האפשר).
4. במקומות עבודה רבים עליכם להאט את הפעילות- לבצע פעולות לאט ומתוך ריכוז, לעשות הפסקות בפעילות מידי פעם. כשאנחנו בפעילות אטרף או היפר, רמת הסטרס עולה בקצב מהיר. ווסתו את כמויות הלחץ. אל תטילו עומס יתר על המערכת הגופנית\ נפשית.

 לחץ במשפחה

כללית: הגורמים ללחץ במשפחה ובזוגיות ששוחקים את מערכת היחסים וגורמים לסבל לצדדים הם: פגיעה באגו של בן\בת בזוג, בעיות תקשורת, פגיעה באינדיבידואליות בטריטוריה של הזולת, התמודדות כוחנית שהיא כמעט תמיד מיותרת.

5. כאשר אתם מקשיבים: הקשיבו בסבלנות וכבדו את המסר של בן\ בת הזוג.

נסו להיות אמפתיים עם הזולת ועם תחושותיו נסחו במילותיכם את דברי בן\ בת הזוג.

6. כאשר אתם דוברים: אמרו את שלכם באופן ענייני, בלי הרצאות, ובלי הנהלת חשבונות מהעבר. דברו מתוך הרגש שלכם בלי “לקרוא” את מחשבות בן\ בת הזוג ובלי שיפוט ערכי שלו.

 לחץ בזמנכם הפנוי

7. בנו תיבת כלים להתמודד עם סטרס: למדו להכיר את עצמכם ומה מרגיע אתכם: ספורט מסויים, מקלחת, שיחה עם חבר, הרפיות, מדיטציה, דמיון של מקום נעים וכו’. השתדלו להמנע מלקיחת תרופות הרגעה ללא צורך, עודף קפה או ממריצים אחרים.
8. פתחו מודעות עצמית ולמדו לראות את הדברים בפרופורציה.
9. למדו ראייה אופטימית של הדבריםף הומור, תקווה ובכלל חשיבה חיובית.
10. זכרו שמצבי סטרס הם מצבים נלמדים ואינם נובעים מכך שהחיים גרועים או מתסכלים (למרות שהם גם כאלה לעיתים קרובות). למדנו בעבר לקשר נסיבות חיים מסויימת לפסימיות, חוסר אונים, חוסר תקווה, חשיבה שלילית, וכיו”ב ומצבים אלה מייצרים אצלנו סטרס. ברגע שנלמד להתמודד עם הסטרס נוכל להפוך אותו ואת העייפות והעצבנות המלווים אותו לתחושה חיובית של אנרגיה רגועה גם כאשר החיים מתסכלים ודורשים התמודדות קשה כמו עכשיו בישראל.

]]>