נורמן והמסע המופלא למחוזות המוח והתודעה

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin

תמונה לכריכה 2 נורמן

נורמן והמסע המופלא למחוזות המוח והתודעה

הספר “נורמן והמסע המופלא למחוזות המוח והתודעה” הוא שילוב של ספר מקצועי שעוסק בתחומי הפסיכולוגיה, הפסיכותרפיה התודעה והמוח מפרספקטיבה של המאה ה 21, וסיפור פיקשן עתידני, המספר את סיפורו של נורמן – נציג עיתונות זר, החי בארץ כבר שנים רבות, ומרגיש כבר חלק מהמציאות הישראלית. נורמן הוא עיתונאי מצליח ובעל שם שאוהב את שיחות הנפש המחכימות עם המנטור הרוחני שלו, סם – פסיכולוג זקן וחכם, שאותו הוא מכיר מאז בואו ארצה. לאחר שבת זוגו טל טסה לחפש את עצמה באי לסבוס, נורמן החליט לבצע גם הוא את המסע של חייו. נורמן לא חיפש למצוא את עצמו, אלא למצוא תשובות לבעיות קיומיות שהעסיקו אותו, על החיים, ולהבין יותר לעומק את נפתולי ההתנהגות האנושית ושורשיהם במוח ובתודעה. לאחר ביקור קצר, אך מטלטל, אצל חבר ותיק שמצא את פינתו בכפר קטן בברטניה שבצרפת, על גבול האוקיאנוס האטלנטי, נורמן נוסע לפאריס ושם הוא פוגש את הזקן המדהים קים. בניגוד לסם, קים אינו חולק עם נורמן הגיגים על החיים, אלא מציב לו חידות אקסיסטנציאליות מסוג הקואן, שבעזרתן הוא יאלץ לחשוב בצורה לא שגרתית ולהבין לעומק את העולם הפנימי שלו ושל העולם שבו הוא חי.

ארנון לוי מחבר הספר הוא פרופסור לפסיכולוגיה פסיכולוג קליני ופסיכואנתרופולוג שכתב ספר זה לאחר כ 35 שנים של נסיון קליני ומחקרי בנושאי פסיכותרפיה, פסיכופתולוגיה וגורמי השינוי בטיפול ולאחר שני ספרים קודמים “תבניות פרומיתיאוס-מבוא לפסיכולוגיה אבולוציונית של העצמי” “ומעבר למראה הריקה” שבהם הניח את הבסיס לתפיסתו המקצועית. ד”ר לוי כיהן בעבר כיושב ראש האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה, הקים וניהל את התוכנית להכשרת מאמנים בגישת “Coaching Psychology” באוניברסיטת תל אביב, הראשונה מסוגה בארץ ובין הראשונות בעולם. ד”ר לוי מכהן כסגן נשיא החברה הבינלאומית International Society for Coaching Psychology וכעמית מחקר בהנהלת המרכז הבינלאומי באוניברסיטת לונדון, העוסק במחקר .Coaching Psychologyו ד”ר לוי מכשיר סטודנטים לדוקטורט בשיתוף עם אוניברסיטאות מידלסקס וקנטרברי בבריטניה ובבית הספר למנהל עסקים ‘Monarch’ בשווייץ בתוכנית ללימודי דוקטורט במנהל עסקים בשילוב עם פסיכולוגיה חיובית יישומית (פרטים נוספים בויקיפדיה בערך על שמו).

לפניכם מספר פרקים מתוך הספר באדיבות המחבר וההוצאה לאור:


פרק תשיעי: פאריס אהבת נעורים

למחרת בבוקר נורמן מצא את עצמו  נוהג בכביש המוביל לפאריס לקחת טיסה לאי לסבוס ואולי גם לקפוץ לאותו זקן חכם. הכביש שהיה מהסוג הנקרא בצרפת נסיונל, כלומר כביש מרכזי שאינו אוטוסטראדה היה מסויט. ערפל כבד כיסה את הכביש ומדי פעם נשמעה שריקה של משאית שעוברת בקרבה מקפיאת דם לידו ומרעידה את המכונית.

. הנסיעה בשעת בוקר מוקדמת בנסיונל בערפל כבד כשרק משאיות מפלצתיות שאיש אינו יודע מה הן עושות בערפל הזה היתה מתישה. הן מפחידות אותן משאיות, יכולות להדביק אותך לאי תנועה שאח”כ יצטרכו לגרד את השיירים בשפכטל. מבצע של קירוב לבבות בין הנהגים ה”רגילים” לבין ה”משאיונים”, נהגי המשאיות, שיזמה מן הסתם ממשלת צרפת קדם את הסלוגן:”המשאיונים הם נחמדים”. אך איש בצרפת לא התייחס לכך באמון, כשם שלא התייחסו לנסיונות הממשלה לקרוב לבבות בין האיכרים לבין הפריזאים. אלה הם שני עולמות שונים לחלוטין” אמר נורמן לעצמו. “אך מה אני מדבר ראה בישראל את העולמות השונים שכמעט אינם ניתנים לגישור בין עולמם של החרדים, הערבים, הדרוזים, ובעיקר המתנחלים ותושבי “מדינת ת”א”.

נורמן נכנס  לבנין הישן. בית פריזאי אופייני של “הגדה השמאלית” של פאריס שהיתה במקורה הטריטוריה של הסטודנטים ואנשי הבוהימה. פעם ישבו כאן האקסיסטנציאליסטים, ולפניהם הציירים האימפרסיוניסטים בבתי קפה פריסאים ספוגים בעשן סיגריות ובריח הקלבאדוס, אותו ברנדי שנוהגים הצרפתים להוסיף לקפה ושהופך את חווית הקפה להיות ייחודית כל כך לפאריס. לא בית קפה איטלקי או תל אביבי שהחזון שלו אינו מתרומם מעבר לשיפור איכויות הקפה. הקפה הפריסאי הוא מקום שבו אתה חי. לבד או בחברה יש לך תמיד את הריחות האופייניים של בריוש, קראוסן, של קותלי חזיר ואלכוהול מעורבים באדי הקפה ובריחות של סיגריות ז’יטאן ושל  המושבים המהוהים. הבית היה ישן אך מטופח ונקי. מסוג הבתים המטופחים שערכם מרקיע שחקים של השמאלנים/בורגנים שמאפיינים חלקים גדולים מפאריס.  שמאלנים קוויאר כינו אותם הסטודנטים בציניות בהתייחסם לפער שבין אורח חייהם הנהנתני לבין ה”דברת” השמאלנית שאפיינה את מפגשיהם החברתיים. נורמן צלצל בדלת. תחושה מעורבת של חרדה וציפיה לא ברורה אך מלאה בתקוות השתלטה עליו. “רגע” נשמע מתוך הדירה במפתיע קול צעיר להפליא ומיד אחריו נפתחה הדלת ובחורה צעירה פתחה אותה. “שלום, באת לקים  ? בא הכנס”.

נורמן פסע פנימה עדיין מהסס. דלת פנימית נפתחה ומהחדר יצא זקן בהליכה גמישה ומלאת אנרגיה. נורמן הופתע, אך מה שהכה אותו  בתדהמה היו דווקא עיניו של הזקן. עינים עמוקות שלוות ורגועות כאגם שכוח אל אך בוהקות בסקרנות וענין. עיניים מלאות חוכמה של מישהו שכבר ראה וידע הכל. נורמן נזכר באמרה הצרפתית הידועה: “אם הזקנים היו יכולים ואם הצעירים היו יודעים… ואמר לעצמו:”הנה זקן  שיודע ויכול הכל..

באת בקשר לאימון הפסיכולוגי ?” כך הזקן מניה וביה.

איך ידעת ? נדהם נורמן

הזקן לא השיב והוציא חוברת עבה מהמגירה. “קרא את זה” אמר בקצרה

נורמן פתח את המחברת ונידהם:

כל השאלות שהעסיקו אותו היו בראשי הפרקים שבחוברת.

ללא שהות התחיל הזקן בשיעור הראשון:

שיעור ראשון:

בא אליך מטופל או מתאמן מהו הדבר הראשון שאתה רוצה לדעת ?

מיהו האדם ומה הוא רוצה?

זה אינו פשוט כל כך.

מיהו האדם ? הורד ממנו את כל העטיפות: את המקצוע, את הסטטוס החברתי, את ההסטוריה, הייחוס וכו’. מה נשאר ממנו ? עם זה אתה עובד. הורד את קליפת האגו ותגיע לדבר האמיתי. לגרעין העצמי. זהו שיעור ראשון. הוצא את האגו החוצה. אל תהרוג אותו ואל תילחם בו רק הוצא אותו החוצה ונהל אתו דיאלוג ממקום של עוצמה כמו שאמר ניטשה ..

למעשה, כפי שטוענים הזן בודהיסטים האגו הוא פיקציה. מדוע הוא פיקציה מיד נגיע לכך. זו אינה אמירה מקורית. אך אני עומד לומר לך משהו שיזעזע את אמות הסיפין של הוויתך- העצמי שהוא לכאורה הגרעין האינטימי והאישי ביותר של ההוייה האנושית אמנם אינו פיקציה אך הוא אינו שייך לאדם. זהו לכאורה פרדוקס –  אז למי שייך העצמי שלי עם כל התנסויות חיי, כל הסודות הכמוסים, תחושת הזהות עם העצמי אינה ניתנת לפירוק ?

“אל דאגה” אמר הזקן שראה את מצוקתו של נורמן “העצמי קיים אך אינו קיים במקום כלשהו אצל הפרט. אם נסתכל מבחינה מדעית תסכים אתי שעדיין לא נבנה המיקרוסקופ שהצליח להבחין ברמז כלשהו של העצמי בגוף האדם. תאמר, בוודאי שלא הרי הוא נמצא בנפש ולא בגוף, אך הסטטוס של הנפש זהה. היא שם נרדף לעצמי. מה אנחנו כן יודעים על העצמי: הוא מדבר בשפת אמו כלומר הוא תלוי תרבות. העצמי של בן שבט המאורי בניו זילנד  או הטוטסי ברואנדה שונה מהעצמי של הג’נטלמן הבריטי של המוסלמי הקיצוני שגדל באפגניסטן או של האיטלקי הים תיכוני. השפה, הערכים, המודלים של חשיבה והדפוסים הרגשיים מעצבים את זהותם, את העצמי שלהם ואת התנסויותיהם.

“אך חכה, איננו פוסט מודרניסטים שטוענים שהכל יחסי” אצל האדם קיימת תמיד הדיאלקטיקה בין היחסי והמוחלט. העצמי גם מכיל צרכים וערכים אוניברסאליים וקיים בו גם החלק האינטימי ביותר הלא מילולי או הטרום מילולי של אדם. ההתנסויות האישיות בעלות האימפקט העמוק ביותר.

אז יצאת מבולבל. מספיק להערב. אם תבלע הכל במכה אחת תקיא. צא לעיר.

ואומנם לזה השתוקק נורמן יותר מכל. נורמן היה רגיל לדברי החוכמה של סאם שסידרו לו תמיד את החשיבה. אך כאן היו אלה דברים שנטעו בו ספקות ובלבול. הוא הרגיש שקים הזקן בונה לו קואן. נוטע בו מבוכה ובלבלו ע”מ שיארגן מחדש את הדברים בעצמו לא כתורה סדורה אלא כהתגלות אקסיסטנציאלית.

הרובע הלטיני כרגיל היה שוקק חיים. נורמן אהב את התמהיל הפריסאי של סטודנטים צעירונים, תיירות תרמילאיות, זקנים, ואנשי עסקים פריזאיים לבושים במיטב החליפות של מעצבים יוקרתיים ממהרים לאנשהו.

זו אינה אמריקה או ישראל שבה העתיד שייך לצעירים ומודדים אותך בנוסחה של כמה אתה שווה כפול הגיל. כאן יש מקום לכל אחד, ובכל גיל, מילדות ועד זיקנה יש לך מקום. מלצרים מבוגרים בבתי הקפה שרואים בעבודתם מקצוע לכל דבר לא תמצא לעולם בארה”ב או בישראל. הם כבר מזמן היו תולים את עצמם אכולי בושה על כך שלא הגיעו רחוק יותר בגילם. רק נערות צעירות סטודנטיות ממלצרות ומברמנות בישראל ללא בושה. הלא יום אחד הן תהיינה עורכות דין או פסיכולוגיות.

נורמן התיישב בבית קפה  הצופה לסיינה ושקע בהרהורים. הוא אהב רגעי חסד אלה של ישיבה בקפה לבד. זה אפשר לו להתבונן סביבו ולראות את החיים זורמים. זוג תיירים מאוהב ממול, סטודנטית שיושבת עם הלפטופ שלה שקועה בעבודתה, והמים העכורים של הסיינה הזורמים בשקט. כל זה הכניס אותו להתבוננות עמוקה.

מה קורה עם טל ? נורמן הכיר את טל היטב, מסרון מהסוג ששלחה אמר:”בוא תחלוק אתי את מה שעובר כאן” ולא “בוא אני במצוקה”. היא לא היתה מנתקת אילו היתה במצוקה. היא רצתה להיות אניגמטית.

״אך לא, אני אינני מוכן עדיין” לחש לעצמו, ו “גם אני במסע לחיפוש עצמי”. האקט של טל של התנתקות מהכל וחיפוש אינטנסיבי של האוטנטיות שבה זעזע גם אצלו את הקיום השיגרתי ועורר אצלו את  השאיפה לגילוי עצמי.

הרהורים ביחס לעצמי שבו וטרדו צאת מנוחתו. אז נכון שאי אפשר למצוא שרידים לעצמי במיקרוסקופ אך גם מחוץ לעצמי היכן נמצא הוא ? האם הזקן מדבר על עולם של רוחות רפאים שבו מסתובבים העצמיים ברחוב ? גם את זה עדיין איש לא ראה.

פתאום נפל לנורמן האסימון: בעצם אני חי עדיין ביקום ניוטוני שבו יש דברים, עצמים ומה שאינו ניתן לתצפית הוא רוח רפאים. בעצם מה יש לנו בחיים על פי הגישה הקוואנטית והפילוסופיה הפנומנולוגית ? יש לנו חוויה קיומית כאן ועכשיו, יש לנו תופעות בעולם ובתוכנו, ויש מציאות קוואנטית שבה המציאות היא תלוית הצופה/משתתף שבורא את העולם ללא הרף. איננו יודעים דבר על העולם שמעבר לכך אך אנו יודעים שהעצמי מחובר לחוויה הקיומית שלנו וגם לעולם שניתן לכנותו הקשרי- הוא הקשר עם הסביבה עם העולם, עם התרבות, עם החברה.

אין זה חשוב ואין זה  אפשרי להמשיך ולדוש בבעיות הקלסיות של הפילוסופיה אם המציאות היא אמיתית או לא, או בבעיות הפוסט סטרוקטורליזם השונות שדנות בנושא אם האדם או העצמי הם אמיתיים. החוויה קיימת והשינוי קיים ושניהם שזורים זה בזה.

נורמן התבונן סביבו. “מה עם הקשר עם הסביבה ?” שאל את עצמו בציניות “הנה אני חופר כאן שעתיים מנותק לחלוטין מסביבתי” אמר לעצמו וסקר בעניין את בית הקפה עם התמהיל הפריסאי האופייני של תיירים אמריקאים, גרמנים, ותערובת של סינים, יפנים וקוריאנים, שנורמן טרם למד להבחין ביניהם.

פתאום נפל מבטו על דמות מוכרת ששהכתה בו גלים של עונג לא ברור. מהיכן אני מכיר אותה לעזאזאל שאל את עצמו ? עיניו תפשו את עיניה והבחורה חייכה חיוך רחב שהמיס את ליבו. נזכרתי. זוהי  מהסדנה הארוטית. לא נורה אתה היה לו רומן אלא מישהי שאתה לא הזדמן לו לדבר:”הי איזו הפתעה” פנה אליה בשמחה. כאן בפריס בלב כל המגמה האנושית התוססת שמסביבו הרגיש נורמן מאד בודד עם ההרהורים האקסיסטנציאליים שלו והיסדקות תפיסת העולם שלו והמיפגש הלא צפוי הרחיב את ליבו. “מה את עושה כאן?” עלתה השאלה הבנאלית אך הבלתי נמנעת בנסיבות אלה. “הבן  שלי התקבל ונרשם לבוזאר אוניברסיטת פריס לאומנויות ובאתי ללוות אותו” השיבה. “הוא תמיד חלם על זה אך היה בפאניקה היום, כשהתחילו הלימודים. כולם מלהגים בצרפתית ולו יש רק את בסיס הצרפתית האלג’יראית מהבית. חייתי בצעירותי בפאריס לפני שבאנו ארצה לאחר שמשפחתי “עלתה” מאלג’יריה לצרפת. באתי לארץ לשנת לימודים ונשארתי. כאן הקמתי את משפחתי ועכשיו סגירת מעגל הבן חוזר לצרפת ללמוד. זה היה מדהים לראות אותו הולך לאיבוד בתוך המגמה האנושית הצעירה הרותחת מהורמונים ומאנרגיה”.

ראה איך אנחנו מלהגים כשני מכרים ותיקים חשב לעצמו נורמן וזו בחורה שמעולם לא החלפתי אתה מילה. איך הנסיבות המשתנות מייצרות מציאות.

“אז באת ללוות אותו ואת נשארת לכמה זמן ?” שאל והרגיש כבר שלא היה רוצה להפרד ממנה בקרוב,

10 ימים להיות אתו  בימים הראשונים וקצת לשחזר זכורונות ילדות בפאריס” השיבה בנועם מהורהר. “העיר הזאת מעוררת בי תמיד משהו שקשה לי להכיל במילים”. זהו עבורי מעין מסע של זכרונות. אך עלי לשוב למציאות בארץ הפציינטים ממתינים לי”

“את רופאה ?” שאל נורמן. “כן פסיכיאטרית” השיבה או “מעולה” אמר “רציתי לשאול אותך משהו”

ראה איזה עולם חשב לעצמו כל אדם הוא עולם שלם, תמיד ידעתי, אך כשזה מגיע למציאות זה מדהים. כל כך מקרי שפניתי לאשה זו. אלמלא החיוך לא הייתי פונה אליה ולא מכיר אותה. היא היתה נותרת אנונימית עבורי ועתה היא נראית לי אשה כל כך מיוחדת.

נורמן סיפר לה בקצרה על נסיבות הגעתו לפאריס, על נסיעתה של טל ועל המיפגש עם חברו ועם הזקן המדהים. הוא הרגיש שהיא תוכל לסייע לו לארגן במקצת את מחשבותיו ורגשותיו. “בעצם מה שמך ?” שאל, “לא הצגנו את עצמנו. שמי נורמן”. “טליה” הציגה את עצמה בת שיחו “לא טלי, טליה”.

“האם גם פסיכיאטרים מענים את נפשותיהם כמונו אנשים לא מקצועיים בתחום הנפש שיוצאים במסע אישי כמו עורך הדין שמכר את היגואר שלו אך מצא רולס רויס בעקבות הפיכתו לסופר סטאר רוחני ? או אולי אתם ממשיכים לחפש ללא הרף עד שאתם מוצאים שאין תשובות מוחלטות לשאלות קיומיות ? אולי אתם מאבחנים רק אם השאלות מעידות על הפרעת אישיות כזו או אחרת וכך פותרים את הבעיה ?

טליה צחקה בנועם ובשליטה של פסיכיאטרית: “שאלנו הרבה, ולכן באנו למקצוע של הנפש לגלות את מסתריה, אך עתה חדלנו לשאול. כמו כולם, אנחנו עושים את אשר התאמננו לבצע. יש בודדים מאתנו שממשיכים לחקור אך הרוב מחלקים תרופות לתחזוקת הפציינטים. לעיתים אנחנו עוסקים הרבה פחות בנפש האדם מאשר עורכי דין או שופטים שמנסים לאפיין ולנתח את הלקוחות או את בעלי הדין העומדים לפניהם”.

נורמן קם בבוקר והרגיש שהמחשבות מתחילות להתרקם במוחו לאיזו שלמות. האם זאת ההארה המפורסמת ? נורמן לא המשיך להתענות בשאלה והתיישב להתחיל לכתוב. המחשבות שנטע בו קים התחברו למחשבות שמתרקמות במוחו מזה זמן רב. עכשיו אני מבין את דבריו של ביון על מחשבות שמחכות לחושב. הן כולן קיימות ורק עלי לאסוף אותן ולסדר אותן בסדר הגיוני. אינני צריך לקרוא את המחברת של קים. כל הידע קיים כאן  ועכשיו. עלי רק להוציא אותו לאור. מעולם לא הבנתי טוב יותר את אמירתו של פרויד שבעזרתה אפיין את מטרת הפסיכואנליזה:”היכן שהיה הלא מודע יהיה המודע”. לא, בעצם זה עמוק יותר, אמר, זה לא רק להביא את הדברים למודעות זה ליצור משהו חדש לחלוטין. במקום החשיבה הפרוידיאנית על: “המדע והתבונה יאירו את מחשכי הבערות” שהתאימה לרוח זמנו, המדע המודרני מדבר על ההתרחשות במערכות מורכבות ויצירה ספונטנית של ידע חדש.

פרק עשירי: החקירה העצמית של נורמן

“מאיפה נתחיל ?”  חשב.

“נתחיל מהעובדות ומהן נרקום את הסיפור כולו. לפני כל ענין במציאות האנושית קיימת ההויה, החיים, ההתנסות, החויה. קשה לתת לזה מילים  כי מדובר בחוויה לא מילולית. האקסיסטנציאליסטים תימצתו את זה במשפט קצר: “הקיום קודם למהות” וכוונתם היתה שהתפיסה האריסטוטליאנית שלפיה מטרתו העליונה של כל “דבר”, יצור, או אובייקט בעולם היא הגשמת המהות שלו, שהיא במילים אחרות משהו כמו הטבע שלו. האם המהות של האדם היא החשיבה הרציונלית ? האקסיסטנציאליסטים ובעיקר סארטר בעקבות ניטשה אמרו שהקיום האנושי קודם למהות של האדם והמשימה של האדם   בחייו היא הבחירה החופשית, ההחלטה הקיומית והאחריות לבחירה ולתוצאותיה שאתם על האדם להתמודד.  ג’רלד אדלמן חתן פרס נובל שם את זה בפרספקטיבה מדעית ובמשפט תמציתי ומבריק אחד: הקיום קודם לתיאור, הברירה הטבעית קודמת להגיון, והפעולה קודמת להבנה.  כלומר כמו כל היצורים בטבע אנחנו קיימים בעולם מעוצבים ע”י הברירה הטבעית והקיום שלנו אינו בחשיבה אלא בעשיה. מתוך כך התפתחו החשיבה, ההגיון, הרגש, הפעולה והנאראטיב.

אך עוד הרבה לפני אדלמן כבר אבותינו הקדמונים עמדו על כך. משה רבנו שזכה להתגלות האלוהית עמד כולו ביראת קודש ושאל בסקרנות אדירה את האל מי אתה ? “אהיה אשר אהיה” ענה הזקן המיסתורי. הקיום קודם למהות כך אמרו האקסיסטנציאליסטים ולא תמיד ניתן להסביר את המהות. אך הקיום נוכח תמיד. כל אותם התלבטויות של ספקנים פילוסופיים ששאלו האם המציאות קיימת באמת או שאנו מדמיינים אותה ? בעצם כשלו לוגית. הם הקדימו את התיאור לקיום בדבריו של אדלמן או את המהות לקיום כדברי האקסיסטנציאליסטים.

אוקיי אז אנחנו קיימים בטבע כחלק ממנו אך לקיום שלנו יש גם משמעות. יצרנו ציביליזציות,, תרבויות, טכנולוגיה, אומנויות ומדע שכמעט מתגברים על הטבע. אנו משנים את הגנים, ומשתלטים על הברירה הטבעית בכוח התרבות. למרות שהיצור האנושי מסוגל עדיין לצפות בתוכניות ריאליטי עלובות או לאבד צלם אנוש בהתנהגותו הברוטלית, הכוח הנבנה והמצטבר של התרבות האנושית הופכת אותו למתחרה באל. זהו מזון המלכות שיכול לאפשר לו להיות מלך היקום בכל רגע, אך בו זמנית, בסוף המסע, הוא נידון לחידלון עולמים. החטא הקדמון אינו המרד באל המתבטא באכילת  פרי עץ הדעת אלא אי אכילת פרי עץ החיים בו זמנית. יש כאן פרדוקס גיחך נורמן לעצמו הלא הדעת אינה מתת אלים שבא מאכילת הפרי אלא יצירת התרבות מהמצב האנושי שנגרם בעקבות החטא הקדמון. אדם חכם בן אלמוות היה מפתח טכנולוגיה אך לא מפתח תרבות. יצירות האמנות הספרות והתרבות האלמותיות נובעות מהמצב האנושי שכרוכים בו סבל ובדידות ולא מאומניפוטנטיות של חיי נצח.

אוקיי, אך עובדת הקיום היא הכל ולא כלום. כל דבר קיים בעולם אז מה עושים עם הקיום ועם החידלון ? מדוע אנחנו הולכים לסדנאות שיורו לנו על דרך חיים טובה ומתגמלת יותר ? מדוע אנו הולכים לפסיכולוגים או לכאלה שהפסיכולוגים מתעבים כי הם מרגישים במידה לא קטנה של צדק שפלשו לטריטוריה הבלעדית שלהם ? מאמנים, מטפלים אלטרנטיביים, מטפלים בשיטות שונות  ואולי גם פסיכיאטרים שמטפלים בתרופות ?

אז קודם כל עניננו להשלים עם עובדת הקיום שלנו בעולם ועם מה שכינו האקסיסטנציאליסטים, “המצב האנושי”

אנחנו רוצים כל העת לשנות את מצבנו בעולם. רוצים ופוחדים. בדרך כלל נפגענו במהלך חיינו בצורה זו או  אחרת ומכל מקום הקיום הממשי שלנו שונה מהקיום הרצוי וזה מקור הסבל האנושי כדברי הבודהיסטים.

אז מהו הקיום הראשוני שלנו ? ברור שתחילתו באורגניזם ובכלים שיצרה הברירה הטבעית לתיפקודו. ההתפתחות והגדילה, התנועה, קשר עם הסביבה וכיו”ב. פיאז’ה לימד  אותנו שהפעלת האורגניזם הקשורה לדפוסים מולדים יוצרת התנסויות שהטמעתן מייצרת את דפוסי התודעה והמנטליזציה במהלך החיים. אדלמן הרחיב נקודה זו וראה את הקיום, הברירה הטבעית והפעולה כבסיס לכל מה שאנחנו.

כמה מיושן הטיפול הפסיכולוגי, חשב. נכון שבמהלכו קורים בעיקר דברים טובים. אך חבל שכל הידע שהצטבר ע”י מיטב המוחות במהלך יותר מ100 שנה לא מצא את  הכיוון הנכון. במקום לפתח כלים עוצמתיים לשינוי מתפתחת תיאוריזציה בלתי נדלית בלי שהפסיכולוגיה הגדירה לעצמה את מטרותיה בצורה חד משמעית. הלא המודל הרפואי כבר אינו תקף, כפי שטוענים רוב התיאורטיקנים. כיום כל תקופה יש לה את הדיאגנוזות האופנתיות: החל מההיסטריה הפרוידיאנית, הפרעת האישיות המפוצלת, הפרעת האישיות הגבולית, ההפרעה הנרקיסיסטית. ומה עכשיו ? לא ברור. לכאן נכנסים מטפלים אלטרנטיביים ומאמנים שאפתנים שמחקים רבות מפעילויות הטיפול ומצליחים לעיתים לא רע. כן, כדאי להודות, לעיתים טוב יותר מהפסיכולוגים.

על הפסיכולוגיה לעבור את התהליך שעברו אומנויות הלחימה. כמה אהבתי להתפתח בתחום זה ואני זוכר שבתחילה הגישה המקובלת היתה שיטת השוטוקאן שיטה קטלנית שמאפשרת להרוג אדם במכה מוצלחת אחת. אלא שהשיטה היתה מאד טיכסית ונוקשה, וכאשר מורי השיטה נוכחו שמתאגרף זריז, או סתם בריון רחוב, יכול להפיל לוחם שוטוקאן מיומן התחילו לפתח את הידע העמוק של השוטוקאן ולשלב אותו בגישות מודרניות וכך פיתחו שיטות כמו קיקבוקסינג גישת קיוקושינקאי MMA   וכו’ שמשלבות את הידע והאימונים הקפדנים של לוחמי השוטוקאן עם הידע החדש שהתפתח בשיטות חדשות שטחיות יותר.

המתאגרף הזריז במטפורה הזאת הוא המאמן, ובריוני הרחוב הם מטפלים אלטרנטיביים למיניהם שמצליחים לעיתים ליצור שינוי משמעותי ללא ידע מעמיק. הפסיכולוג הקליני בעל ההכשרה העמוקה והממושכת כל כך והוא לוחם השוטוקאן שזמנו עבר.

למעשה לא עבר. בזכות הידע הרחב והעמוק של הפסיכולוג הוא יהיה לוחם העתיד אך עליו לעבור טרנספורמציה. ללמוד להיות לוחם בחיים ולא בחדר הטיפולים שבו חיות החויות במפגש הטיפולי הקלאסי שזמנו עבר. צריך לחשב מסלול מחדש כמו שאומר מכשיר הג’יפיאס.

טוב התעייפתי, הזקן החכם שלח אותי לחשוב לבד אך כאן אני זקוק למשוב שלו”.

פרק ארבע עשרה: הדרשה על ההר

נורמן היה כולו נסער מביקורם הבלתי צפוי של טל וקרישנהמורטלה. קרישנהמורטלה נראה אדם חביב בעל קומה קצת חסר שקט ועיניו שוטטו ללא הרף כאילו מחפשים אובייקט להתמקד בו. כיצד אדם חביב זה מושך אחריו אלפי מעריצים תהה נורמן ואז חכתה בו התובנה- הלא ברגע שאת חוסר השקט שלו הוא ממקד בנושא רוחני שעלה בו נוצרת אנרגיה אדירה שמהפנטת ומרתקת את שומעיו ונותנת להם את ההרגשה : “זה הדבר האמיתי”. בעצם הצורך להזרים את האנרגיה המפעמת בו יוצר את הפעולה. הלא כל העולם במה והפעולה היא השולטת ולא המילה. כפי שאמר שקספיר “כל החיים הם במה וכל האנשים שחקנים”. אני שכל חייי אהבתי את השיחות האינטימיות פנים מול פנים, שיחות אל תוך הלילה שיצרו קירבה עמוקה ביני לבין בני השיח שלי צריך לעשות מעשה. על המילה להתחבר למעשה, לטכס ואז היא תקבל את עוצמתה האמיתית. כמו ישו שבדרשתו על ההר הפעים את מאמיניו או זרטוסטרא שהלך אל ההרים להשמיע את דבריו. אנשים אינטלקטואלים וחכמים מנהלים דיונים מעמיקים שאינם משכנעים איש למרות שהם אומרים דברים מלאי חוכמה ומשמעות. אנשים זקוקים לטכס שירטיט את לבם ושיחבר אותם למנהיג, למכשף או לרופא האליל. על כך אמר זרטוסטרא לשמש: “אתה הכוכב הגדול ! גם אושרך היה כלא היה, לולא היו אלה אשר להם אתה מאיר”.

מאד הסעירה אותו המחשבה שהנה טל והגורו שלה עומדים לשמוע את הדברים אליהם הגיע בעזרתו
של קים. “שבו” אמר בקול סמכותי.

להפתעתו שניהם התיישבו ללא אומר והתבוננו בו באינטנסיביות מחכים למוצא פיו.

“שנינו יצאנו למסע” פתח בכוונו אל טל. “את יצאת למצוא את עצמך וגילית את האהבה ואני יצאתי למסע שטרם הסתיים ובו גיליתי את היופי שבחיים כמו שאול שחיפש את האתונות ומצא מלוכה. שני מורים דגולים סאם וקים נתנו לי את המפתחות להיכל והאירו נקודות מסוימות בתפיסת העולם שלי ופתאום הכל ברור לי. מורים אלה לא גילו לי דבר אלא כיוונו את חשיבתי למקום שבו כל הפאזל של הקיום התחבר”.

“אז ממה נתחיל ?. אנחנו יצורים ביולוגיים על הכדור הזה ביקום איש לא יחלוק על כך. אנחנו מופעלים כמו כל בע”ח ע”י המערכת המופלאה של הברירה הטבעית. למרות היותה כה מדהימה אין היא חפה מטעויות ומתופעות משונות.

עם זאת, מכל התקלות שיצרה האבולוציה התקלה העיקרית חלה עלינו בני האדם בלי שנהיה מודעים אליה ואסביר את דברי: אנחנו מושפעים משני צירי התפתחות עיקריים: האבולוציה והתרבות. עיקר התנהגותנו מוכתב על ידי חוקי הטבע בעוד שאנו מתייחסים לעצמנו כאל יצורים תבוניים. מחקרים מודרניים מדגימים שכל הטבע החל מיצורים חד תאיים כחיידקים, תאים ואפילו צמחים פועלים בצורה לכאורה תבונית. תבונת הטבע גורמת לכך שתאי סרטן שמתמודדים כנגד תאי מערכת החיסון שמנסה לאתרם ולהשמידם “מתחפשים” לתאים בריאים בכדי לא להיות מושמדים, צמחים משנים את
“התנהגותם” ומסתגלים לתנאי הסביבה, ובעלי חיים לומדים מהתנסויותיהם החל מתולעים וכלה בפרימאטים. כל זה אינו חדש אך בנוסף לתשתית הגנטית שמטרתה הישרדות קיים בטבע תהליך של למידה שמייצר התנהגות. האפיסטמולוג הגנטי פיאז‘ה קבע שתהליך של למידה הוא הטמעה של מידע חדש דרך החושים או התנסויות פנימיות שמוטמעות בדפוסי פעולה שכבר קיימים באורגניזם והשתנות דפוסי הפעילות הקיימים כתוצאה מכך. הכלל הזה פועל בכל הטבע החי כולל האדם. כלומר דפוסי ההתנהגות שמטרתם הישרדות, הנאה ורווחה אינם רק מוטבעים במין אלא משתנים בטווח החיים של הפרט ומועברים באופן חלקי דרך מנגנון אפיגנטי לדורות הבאים. הבג הראשון בתוכנה התרבותית נובע מכך שהאדם משוכנע שפעולתו תבונית אך הוא פועל בלא ידיעתו עפ”י כללי הטבע. נכון שהתרבות מכתיבה את אופן חשיבתו ומאפשרת לו להחליט איך לפעול, אך מה לעשות מוכתב ע”י הטבע. כמו כל בעל חיים האדם מתוכנת לחפש מחסה, מחפש ביטחון, מחפש מזון, מין והתרבות. האדם גם זקוק לשינה וחלימה מחפש שליטה וכוח, מחפש משחק, נוחות ומיטביות.

התרבות נותנת לו את הכלים של איך לפעול אך מה יעשה נקבע על ידי חוכמת הטבע. התנהגותנו החברתית מוכתבת ע“י כללים שפועלים בטבע והם מפעילים אותנו כטייס אוטומטי. אותו טייס אוטומטי הוא במידה רבה האגו אך אפשר לכנותו העצמי האמצעי כיון שיש לו פונקציות נוספות על מה שאנו מכנים אגו. הוא המימשק בינינו ובין העולם ובמיתאם גבוה עם מה שחתן פרס נובל לכלכלה כהנמן כינה הפונקציה של “לחשוב מהר“.

האם זה אומר שהמוח שעוצב על ידי הברירה הטבעית מכתיב לנו מה לעשות ?

זו שאלה טובה. זוהי היתה התפיסה המקובלת במדע של תחילת המאה למרות שהשאלה של מה קודם המוח או התודעה, העולם הגשמי או עולם הרוח העסיקה את טובי המוחות במשך אלפי שנות תרבות. מתברר ששאלה זו אינה במקומה והיא אף כשל לוגי אם נתייחס למוח ולעצמי כאל מערכות מורכבות מסתגלות. גלמן, הפיסיקאי חתן פרס נובל תיאר את המדע כבנוי מהייררכיה של מערכות מורכבות החל בפיסיקה של החלקיקים, דרך כימיה, ביולוגיה פסיכולוגיה (ואפשר להוסיף גם סוציולוגיה ואקולוגיה).

גישת המערכות המורכבות שוללת פעולה של סיבה תוצאה כפי שעולה מהדילמה של מוח/תודעה. על פי גישה זו, העצמי שהוא מושג מרכזי בפסיכולוגיה הוא חלק ממערכת מורכבת מסתגלת גבוהה יותר מהמוח והאורגניזם אך תלויה בה לקיומה. על פי גישה זו, אין קיום לתודעה ולעצמי ללא האורגניזם אך כאשר קיים האורגניזם שתומך בתודעה היא מפתחת ידע שלא היה קיים מלכתחילה במוח ומעבירה אותו למוח ע”י קואבולוציה-אבולוציה משותפת, שמאפשרת לשניהם להתפתח בסינרגיה. קיום העצמי תלוי באורגניזם למרות שהאינטואיציה והתשוקה האנושית הטבעית מורים לנו לראות את הנפש והנשמה כקיימים לנצח. מלבד זאת קיימת גישה רומנטית שמקוננת על כך שכל הערכים האנושיים, חופש הבחירה, ומשמעות החיים כפופים למוח. איני מתחבר לגישה זו. עלינו לחקור ללא משוא פנים ולהתמודד עם מימצאינו יהיו אשר יהיו.

נדגים את הנושא במשל:

נאמר להקת שחקנים יוצאת למסע הופעות. הלהקה מורכבת מאביזרים חומריים כמו תפאורה, ביגוד ואיפור, רפרטואר, שחקנים במה ועוד אלמנטים לוגיסטיים ופרקטיים. הסך הכל של המכלול הזה הוא הלהקה והיא משולה לאורגניזם שמפעיל את ההופעה. לאותו אורגניזם יש מוח שמנהל את הפעילות. זהו במאי ההצגה. עכשיו הלהקה מצויה בעיצומה של הופעה. ההופעה היא התוצר של הלהקה ומשולה לתודעה. באמצע ההופעה אחד השחקנים שוכח את הטכסט ומאלתר. האילתור שלו שלא ידוע לקהל הצופים מתקבל בתשואות רמות. לאחר ההופעה מתכנסת הנהלת התיאטרון ומחליטה להכניס את האילתור כחלק מהטכסט של המחזה. בעקבות זה הבמאי הטמיע את השינויים ושינה את התפיסה שלו לגבי ההופעה לתפיסה רחבה ומורכבת יותר. בעקבות השינויים מתחזקת ההצלחה של הלהקה היא נעשית מפורסמת יותר ומאפשרת התפתחות נוספת של טכסטים חדשניים ומלהיבים.

כך זה קורה אצל כל אחד מאתנו: המוח הוא הבמאי, אך במאי ללא להקה הוא כמו נהג ללא מכונית. הרבה חוקרי מוח שמתפעלים מהמורכבות האדירה של המוח נוטים לשכוח שפעילותו המופלאה של המוח היא חלק מהפעילות המופלאה של האורגניזם האנושי והוא חלק מהמופלאות של עולם החי ושל הטבע. המוח זקוק לקלט של החושים, והרגשות שאומנם מיוצגים במוח אך הקלט מגיע מפעילות האורגניזם בעולם החיצון. ניסויים הראו שמוח ללא קלט חושי מהסביבה פעילותו הופכת במהירות לכאוטית וחסרת פשר.

חוקרים רבים נוטים לעיתים קרובות לומר שהתודעה היא התוצר של המוח אך אנו יודעים ממחקרי Neuroplasticity וNeurogenesis שהמוח הוא יישות דינמית שמשתנה ומתפתחת ללא הרף. החיווט במוח מצוי בשינוי מתמיד. כמו כן, ידוע שאנשים שכרתו להם חלק משמעותי מהמוח ממשיכים לתפקד בצורה טובה. כלומר הקשר בין המוח והתודעה אינו ליניארי. המוח יוצר את הבסיס לתודעה והתודעה מעשירה את המוח אצל בני אדם, וגם אצל בעלי חיים, והשילוב של פעולת המוח עם התרבות האנושית יוצרת מעגל משוב אקפוננציאלי של סינרגיה ההולכת וגדלה בין המוח והתודעה התרבותית. האדם בן התקופה הרומית היה בעל מוח זהה לשלנו וחשיבה דומה אך כיון שלא ידע לתפעל סמרטפון המוח
שלו לא יצר תשתית לכך. הילדים שלנו לומדים מגיל צעיר לתפעל סמרטפון וזה נוצר במוח כדפוס פעילות עיצבי ובתודעה כמיומנות. התפתחות מיומנות זו בתודעה מרחיבה ומעשירה את הרשת העיצבית במוח הקשורה לענין וזו מרחיבה את הבסיס למיומנות מבוססת יותר”.

נורמן התבונן בפליאה בעיניו הפעורות לרווחה של קרישנמורטלה ובהאזנה המהופנטת של טל ואמר לעצמו: “הצלחתי, הם מהופנטים. אך האם אני הופך לגורו חדש אם כן אני הגורו של הגורואים” גחך בינו לבין עצמו. “הלא לא לכך כיוונתי. אך בדברי אין שום רמז לרוחניות אלא לחקירה מכאיבה ומעמיקה ובתובנות שהיא יצרה”.

“נראה לי שהנקודה ברורה” אמר לשניים. רק שתי השוואות נוספות לשבר את האוזן. ” אתם מתבוננים בצומת דרכים מרכזי רב מיפלסי באחת מערי ארה”ב. כלל המכוניות הזורמות בזמן נתון משולות למוח. כמו המכוניות הזורמות גם המוח אינו מפעיל שום דבר. אין בו הומנקולוס-האיש הקטן שיושב בתוכו ומפעיל אותו כפי שדמיין אותו רופא ידוע פאראצלסוס והאלכימאים במאה ה16 .המוח פועל כמערכת מורכבת מסתגלת ע”י אירגון עצמי וויסות עצמי. במוח הדברים קורים, המכוניות זורמות. זהו הטייס האוטומטי המפורסם, אין משהו רצוני במוח המכוון את פעולותיו אלא התיכנות המוטבע בו ותהליכי למידה בתודעה ורשת נירונים חדשה שנוצרת וגורמת לפעולה להתבצע. ואיפה כאן התודעה ? הטראפיק או התנועה של המכוניות היא התודעה. אם נהג שיכור ישבור את המעקה של הכביש ויפול למיפלס תחתון תיגרם תאונה רב מיפלסית וכאוס תעבורתי. זה קורה בטראפיק, בתודעה, ולא במוח. המוח יתארגן בהתאם לאירוע ויצור קישור עצבי שמשפר את ההתמודדות במצבים דומים כשם שגם לתנועה בכביש תהיה נטייה לארגן את עצמה.

טוב זה מספיק להיום אמר נורמן בסגנון המוכר של קים. זה חומר למחשבה. המוח לא אוהב עומס
יתר.

“לא שאלתי אתכם היכן אתם מתגוררים ?” “מלון ניו הורייזונס ברובע השמיני” ענתה טל. “ניו הורייזנס ?” שאל “זה המלון שבו מארחים את הטייקונים ממדינות הנפט ואת מדליין נסיכת הולנד ? שאל בתמיהה “כן” הנהנה טל בביישנות. קרישני הוא אדם מאד עשיר וכספו אינו מהסדנאות שהוא מנחה אלא מתרומות טייקונים אסירי תודה שאמרו לו שעולמם השתנה לחלוטין מאז פגשו אותו. “אל תעיז לחשוב שאני אתו מסיבה זאת” מיהרה להוסיף. “אנחנו מאוהבים”. “לא חשבתי” כך נורמן “אני יודע את אוטנטית, הולכת עם לבך ולא עם חמדנותך”.

“אנחנו חייבים להמשיך מחר בבוקר. אינני יכולה להמתין ונראה לי שגם קרישני מרותק”. “את רואה אם היית נשארת אתי כל זה לא היה חדש לך. סתם צחקתי. רק לאחר הפרידה ממך ובזכותה עברתי תהליך של חיפוש פנימי והגעתי עד הלום”.

בלילה בדירת האירוח נדדה שנתו של נורמן. המיפגש המרתק עם הפסיכיאטרית החכמה, אח”כ הלילה המטלטל עם אדליטה המסתורית, ולבסוף טל וקרישנמורטלה לא נתנו לו מנוח. כל הלילה חלפו קיטעי האירועים בזכרונו והדירו שינה מעיניו.

מחר תהיה הדרשה האחרונה החליט. לא מתאים לי להיות סופר גורו. חוץ מזה מספיק לי מזה טל והגורו בוודאי מבלים עתה ביחד במלון המפואר עם בקבוק שמפניה לירח דבש או סתם אירוח כיד המלך שמכין ניו הורייזנס לזוגות אוהבים שיכולים להרשות זאת לעצמם להתארח בו. פתאום הציף אותו הכעס. “עדיין לא התגברתי על טלי” אמר לעצמו.

בבוקר הופתע נורמן לראות את הזוג המשונה מעט עם עינים טרוטות מעייפות. לפני שתחלוף בו המחשבה “הם חגגו הזנאים” הקדימה אותו טל ואמרה”הדברים שלך עוררו בי מהפך, וגם קרישני יצא קצת מבולבל, אך הם מסתדרים לי בראש כפאזל מופלא. חשבתי עליהם כל הלילה”. “אז אמרנו” כך התחיל “שהמוח הוא איבר שהברירה הטבעית יצרה למטרת הישרדות. איך אנחנו יודעים ? אמרנו כבר שדרוין לימד אותנו שכל הטבע עונה על הכלל של הישרדות. החל מבעלי חיים פשוטים כמו חרקים בעלי מערכת עצבים מאד פשוטה דרך זוחלים ויונקים ולאורך כל הדרך עד שאנו מגיעים לאדם. אין בזה חדש. עם זאת אנו נוטים לשכוח שכל אורגניזם בטבע כולל יצורים חד תאיים וצמחים מפתחים דרכים לעיתים מאד מתוחכמות בכדי לשרוד. כלומר באופן פרדוקסלי גם יצורים חסרי מוח מתנהגים “כאילו” היה להם מוח שמפתח אסטרטגיות של הישרדות. ברגע שאנו מסכימים עם נקודה זו נוצרת תובנה מדהימה. לא המוח הוא שיוצר אסטרטגיות הישרדות מתוחכמות ואפילו לא תאי עצב אלא הברירה הטבעית היא שיוצרת אסטרטגיות כאלה באורגניזם החי ובמוח. אז כאן הנקודה העיקרית:

גם תאי העצב של האדם נוצרו למטרה זו והמוח, מפתח דרכים מתוחכמות למטרה הזו שאליה הועידה אותו הברירה הטבעית. אז נראה שגם המוח, אותו צביר עצבים שבראשנו אינו סוטה מכלל הברזל שקבעה האבולוציה. את זה אנו נוטים לשכוח, כי אנחנו רגילים כל כך לחשוב על המוח כעל מקור החשיבה והפעולה. הלוא אם אפילו חיידקים, ויצורים חד תאיים אחרים, מפתחים דרכים מתוחכמות ביותר בכדי לשרוד. אז לאן אנו מגיעים מכאן ? בעצם אנו רואים שהמוח הוא כלי, מופלא ללא ספק, של הטבע ושל כוחות הברירה הטבעית. המוח מבצע את מה שנגזר עליו לבצע.

“רגע אחד” כך טל “אתה מתאר את המוח כאיבר שנועד להישרדות בלבד. אך המוח ממלא אינספור פונקציות מנטליות, חשיבתיות ורגשיות נוספות. מה עם האהבה ? יצירות האומנות, הפילוסופיה והטכנולוגיה שיצרה את הציביליזציה שבה אנו חיים. אלה אינם פרי של הישרדות”.

נורמן ציפה לכך. טל היתה בחורה חקרנית ומעמיקה וביחד עברו שעות של שיחות אינטלקטואליות. אך זו היתה עבורו רק הרמה להנחתה.

“זה נכון” אמר. “לא כל המוח משרת את ההישרדות ותיכף אסביר את עצמי. החוקר הידוע מקלין התייחס למוח האנושי כמורכב משלושה חלקים עיקריים שהתפתחו במהלך האבולוציה: חלק זוחלי שמכיל את כל הפונקציות החיוניות להישרדות כמו עיכול, נשימה, אך גם טריטוריאליות, חיפוש כוח וסטטוס, חיפוש מחסה ומזון, התנהגות טיכסית ושאר פונקציות חיוניות לקיום. חלק שני שהתפתח מאוחר יותר באיבולוציה הוא המערכת הלימבית שבמרכזה האמיגדלה והיא גם כן אחראית על שיפור ההישרדות דרך למידה רגשית וקוגניטיבית מההתנסויות בחיים. חלק שלישי שהתפתח בתקופה האחרונה מבחינה איבולוציונית הוא הניאוקורטקס שמכיל את ההתנהגויות הגבוהות של האדם כמו שימוש בשפה, קבלת החלטות וחשיבה מופשטת. תיכף נראה איך חלוקה זו מתייחסת לעצמי.

יש חלק בעצמי שכהנמן כינה אותו מערכת אחת one system של חשיבה מהירה, שהיא בקורלציה עם הטייס האוטומטי שמכוון את רוב התנהגותנו. זהן האספקט האופרציונלי של העצמי שמצוי בקשר מיידי עם הסביבה החיצונית והפנימית ומורכב מאלגוריתמים של פעולה. חלק זה של העצמי לומד מההתנסויות לאורך חייו של הפרט ומייצר דפוסי תגובה להסתגלות למצבים שונים ובעיקר למצבים שנתפסים כמסכני חיים וגם הוא משמש את ההישרדות.

מבחינה זאת האדם הוא חלק מעולם הטבע. בעלי חיים בטבע לומדים מההתנסויות שלהם לשפר כישורי הישרדות, משפרים כישורי התקפה על טרף פוטנציאלי, עושים קואליציות, ניזהרים מפציעות שהן לעיתים קרובות גזר דין מוות בטבע. אנו מכנים לעיתים התנהגויות אלה שהתפתחו בטבע ברמה איבולוציונית-פילוגנטית התנהגויות אינסטינקטואליות ובכך אנו עושים לעצמנו עבודת חשיבה קלה. מתייגים את ההתנהגות יותר מאשר מסבירים אותה וכשאנו מגיעים לאדם אנחנו מחליפים דיסקט ונוטים לשכוח שהבסיס להתנהגותנו אינו שונה משל בעלי חיים בטבע.

מבחינת העצמי אותו חלק של המוח האחראי ללמידה ולהתנהגות מיידית ללא חשיבה מודעת ניתן לכנות אותו העצמי האמצעי.

“אז זה כל הסיפור ?” תהתה טל “סבלנות” השיב נורמן “אם יש עצמי אמצעי יש גם חלקים נוספים של העצמי מן הסתם”.

המונולוגים של המלט לא נכתבו להישרדות העצמי למרות תהייתו של המלט “להיות או לא להיות”. הפונקציות הגבוהות של העצמי כמו בחירה חופשית, יצירת מערכת ערכים, השקפת עולם, הגשמה עצמית, תכנון העתיד, קבלת החלטות, הצורך בחיים אוטנטיים ומלאי משמעות והצורך להשאיר טביעת חותם בעולם מעבר לקיום הפיזי אינם קשורים בהכרח להישרדות ואינם חלק מהDNA שלנו. את כל אלה לא ניתן להפריד מהתרבות החברה והשפה שבה חי הפרט. אמרנו שבהייררכית המערכות שהציע גלמן הם מהוים מערכת פסיכולוגית שהיא גבוהה יותר מאשר המערכת הביולוגית אם כי משפיעה עליה ומושפעת ממנה. השקפת עולם, מערכת ערכים אנושית, הגשמה עצמית אינם חלק מהפונקציות הראשוניות של האדם ואינם קשורים להישרדות. הם תלויי תרבות.

“אז מה גם אתה הפכת לרוחני ?” שאלה שאלה טל. “בסוף גם אתה עם כל הציניות ביחס לרוחניות מודה שהגישה הרוחנית היא מעל לחומר ואינה תלויה בו ? “

“בכלל לא לכאן כיוונתי”. נורמן הגיב בסבלנות. “התרבות האנושית היא תולדה של מיליוני מוחות אנושיים. ראינו במקרים מסוימים שאנשים הופרדו מסביבתם האנושית וגדלו בקרב בעלי חיים ומצאנו שהתנהגותם קרובה יותר לזו של בעלי החיים ביניהם גדלו מאשר לבני אדם. האנושיות היא תלוית תרבות ותלויית שפה אנושית. ראינו בעבר כיצד ילדי הסמארטפון אלה שגדלו עם סמארטפון צמוד התפתחו בצורה שלא ציפינו לה ושונה מהדור של הוריהם. למרות שמבני המוח הבסיסיים שלהם זהים, תיפקודיהם השתנו עקב גורמים תרבותיים-סביבתיים”.

טל שקעה במחשבות עמוקות. “מה אתה חושב קרישני ?” שאלה “התיאור של נורמן נשמע הגיוני ומאיר עיניים. אתה חושב שזה מתחבר לגישה הרוחנית שאנו כל כך מאמינים בה?” שאלה ברכות. קרישני נראה מעט מבולבל אך נאחז בשלו “אתם יודעים שבגישה שלנו אנו רואים את האגו כאילוזיה שעלינו להשתחרר ממנה בכדי להגיע לנירוואנה. האגו קשור למאיה, האשליה שמסתירה מאתנו את העולם האמיתי. אז הדברים של נורמן נשמעים הגיוניים אך לא מסתדרים עם תפיסת העולם שלי. זה נשמע ממש מבלבל ” אמר במבוכה.

שתיקה ארוכה השתררה לרגע שנקטעה במילים שיצאו מפיה של טל בטון הירהורי ושואל: “זה מוזר”, אמרה. “היינו יחד לא מעט זמן ולפתע אינני מכירה אותך. תמיד היית בעיני נורמן המפוכח האנליטי והציני. זמן רב חיפשתי את דרכי בחיים גם כשחייתי לצידך ואומנם התרשמתי תמיד מחוכמתך ומיכולתך לומר את הדברים הנכונים ברגעים המתאימים אך מעולם לא ראיתי אותך כמורה דרך לחיים. עשיתי שינוי קיצוני בחיי למצוא את טל האוטנטית שחייה חיי משמעות ולשם כך עזבתי את הכל כולל את החיים אתך ופתאום אתה דורש דרשה כזרטוסטרא. אם אני עברתי שינוי באורח חיי ובתפיסת העולם שלי אתה ממש הפכת לאדם אחר. כאילו בלעת את כל חוכמת הטבע וההסטוריה וחיברת ביניהם. מה קרה ? כיצד זה יתכן ? האם הפכת למואר כבודהה ? “

נשימתו של נורמן נעצרה. מילותיה של טל היו כצרי טוב ומחייה לנפשו. טל היתה בוגרת מדעי המחשב מצטיינת דיקן ובחורה מבריקה שהגיעה לדרגות ניהול בכירות בחברות ההייטק שבהן עבדה. ציידי הגולגלות בתחום ההייטק לא נתנו לה מנוח והציעו לה חדשות לבקרים עמדות מפתח ותפקידים בכירים יותר ויותר בתחום. טל היתה מתרועעת עם בכירי ההייטק במדינה ומקושרת עם אנשי מפתח מעבר לים. נורמן לא הרגיש נחיתות לידה אך היתה לו תחושה שכדרך אנשי טכנולוגיה רבים טל הרגישה שהיא בקסטה המנצחת של דורנו והרגישה עליונות אינטלקטואלית על פני סביבתה.

כל זה קרה עד שכמו אנשי הייטק לא מעטים, אינטיליגנטיים וחוקרים את חייהם, התחילה גם היא לשאול את עצמה שאלות של זהות, משמעות ערכים ואוטנטיות בחייה. פתאום הבינה שהעולם האנושי אינו רציונלי והיא לא תמצא תשובות בעולם הדיגיטלי הקר והמנוכר לדילמות קיומיות בחייה אלא עליה לעשות מעשה רדיקלי בכדי לנתב את דרכה בעולם. מבט ההערצה שתלתה בו טל המיס את ליבו בתחושה חמה של אושר.

הספר מוגן על ידי חוקי ההגנה על זכויות יוצרים

אין להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם, להפיץ, לחלק,
לאחסן במאגר מידע, בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי,
מכני, או אחר – ספר זה או קטעים ממנו,
מבלי לקבל רשות מפורשת בכתב מהמחבר