פסיכותרפיה ופסיכואנליזה באינטרנט

 


 


שורשים פסיכואנליטיים ומושגי יסוד בפסיכותרפיה והאינטרנט.

 

     כאשר נתבקשתי להכין הרצאה על כללי היסוד בפסיכואנליזה ובפסיכותרפיה לאור תופעת האינטרנט הססתי. חשבתי שקיים ים של חומר הקשור לטיפול באינטרנט וכיצד אקיף את כולו ? מה עוד שלמרות שאני חבר בפורום אנשי בריאות הנפש באינטרנט, אינני נימנה על ה"מורעלים" שבכל רגע פנוי ניכנסים לגלוש. כמעט תמיד אעדיף ספר טוב ברגע פנוי. ובכלל למה להכניס את עצמי לנושא כ"כ שנוי במחלוקת כמו פסיכותרפיה והאינטרנט שעושה לעמיתים רבים כל כך לחץ לא נעים בבטן ?

     לאחר בדיקה ראשונית, ולאחר התייעצות שהיתה לי עם עדי פרי התברר שלא זה המצב. ים החומר עוסק באותם תחומים:e-therapy כלומר טיפול בעזרת האינטרנט בעד ונגד, התמכרות לאינטרנט, פסיכולוגיה באינטרנט ונושאים כלליים דומים.

    מה שמשך אותי תמיד  באינטרנט ביחס לנושא הפסיכותרפיה וזה הנושא שברצוני לדבר עליו היום הוא : מה טיבו של הקשר שנוצר בין פסיכותרפיסט לבין הגולש האם זהו קשר טיפולי העונה לאותם עקרונות של טיפול המוכרים לנו ? אולי קשר זה עונה רק לחלק מאותם  עקרונות ? אם קשר זה איננו פסיכותרפיה איך נכנה את תהליך השינוי בהתנהגות ובהרגשה הקורה לחלק מאותם גולשים  ?

     בכדי לענות על שאלות אלה עלינו להתעמת עם שאלות מטה-תיאורטיות בפסיכותרפיה ובפסיכואנליזה כגון : מהו טיפול נפשי ? איך נוצר תהליך השינוי הנפשי בטיפול ושאלות אחרות שהתשובה להן עמומה ולא ברורה ולכן בד"כ רוב המטפלים נמנעים  מלעסוק בהן. הבה ננסה ללא דיעות קדומות לראות במה מתאפיין טיפול ומהו קשר טיפולי ונשווה זאת  להתערבות פסיכולוגית באינטרנט. נתחיל  במקורות: כשאנו חושבים על פרויד ותרומתו לחקר נפש האדם אנו חושבים בד"כ על תרומתו להבנת הכוחות הסמויים הלא מודעים בנפש. רבים מעמיתינו המתנגדים להשוות התערבות טיפולית באינטרנט לפסיכותרפיה יזכירו בעיקר את הקשר האנושי הבלתי אמצעי מטפל/מטופל ואת העולם האישי הבלתי מודע והמיסתורי שנחשף בעת טיפול פסיכותרפיה או פסיכואנליזה. מה יותר מנוגד לעקרונות אלה מהאוירה הטכנולוגית והמנוכרת של התערבות טיפולית באינטרנט?

     ובכן, בקורת זו חוטאת בחוסר דיוק משווע. גישתו של פרויד היתה מדעית, רציונלית וברוח התפיסה הפילוסופית של הפוזיטיביזם הלוגי ששלטה בתקופתו. פרויד ראה את הפסיכואנליזה כסוג של התמחות מדעית שמטרתה לחקור את הנפש והשכל בכלים שהמדע בן זמנו נתן לו כפי שנחקרים  משתנים אחרים במדע. בכתביו משנת1933  תיאר פרויד את מטרות הפסיכואנליזה כדלקמן: "השכל והנפש הם אובייקטים לחקירה מדעית בדיוק כפי שכל הדברים הבלתי אנושיים הם  אובייקטים לחקירה כזו". הפסיכואנליזה היא –"התמחות מדעית" ו"תרומתה למדע נעוצה בדיוק בכך שהיא הרחיבה את המחקר אל התחום הנפשי". עוד לפני כן בתחילת דרכו בפסיכואנליזה בשנת 1895  כתב פרויד את ה"פרוייקט לפסיכולוגיה מדעית" שבו תיאר שאיפתו להפוך את הפסיכואנליזה ברבות הימים למדע טבע.

     כמה אירוני שפרויד, האיש שהביא להכרה העמוקה ביותר בכוחות הסמויים והבלתי מודעים המפעילים את האנושות פנה לרפואה על פי עדותו ופרשנות הביוגרפים שלו עקב משיכתו למדעי הטבע ושאיפתו לתגליות פורצות דרך בתחום הנירו-פיסיולוגיה. האידיאולוגיה הרציונלית שהניעה אותו התבטאה גם בכינוי שנתן למטפסיכולוגיה "המכשפה". רק כאשר הדיון הרציונלי בבעיות פסיכואנליטיות לא עלה בידיו הוא קרא כביכול למכשפה לעזור לו לפתור את הדילמה. האידיאולוגיה הרציונלית היא גם שהביאה לאמירתו המפורסמת: "היכן שהיה הלא מודע יהיה המודע" כאשר תיאר את מטרתה הרציונליסטית של התרפיה הפסיכואנליטית. באותה רוח  רציונליסטית פרויד דבר על פתרון קונפליקטים בלתי מודעים, על ליבון ועיבוד פחדים כוזבים שמקורם בתקופת הילדות והמרתם בחשיבה רציונלית.

     כיון ששאיפתו של פרויד היתה לפתח שיטה המאפשרת לחשוף את המבנים הסמויים של הנפש הוא ראה את כללי היסוד של הפסיכואנליזה, שאותם הוא שינה מדי פעם, כדרך הרציונלית ביותר לעשות כן והוא לא ראה אותם כעקרונות מקודשים. מיטצ'ל תיאר את גישתו של פרויד במילים אלה: "פירושיו של האנליטיקאי מספקים גישה אל החוויה הלא מודעת של המטופל ותרשים מפורט שלה. פנטסיות ינקותיות נחשפות, נבחנות מחדש ומעובדות, באמצעות חשיבה בוגרת ורציונלית: "במקום שבו היה איד שם יהיה אני" "החשיכה הופכת לאור."(עמ. 38).

     אם נתבסס על שאיפתו המדעית של פרויד אני מניח שפרויד היה מאמץ בברכה, בניגוד לדיעה של האורתודוכסיה הפרוידיאנית, את מחקרי המוח החדשים וחוקר את תרומתם להבנת התהליכים הנפשיים המודעים והבלתי מודעים שבנפש האדם. אפשר להניח במידה רבה של ודאות שהוא לא היה שולל על הסף תהליכים טיפוליים באינטרנט והיה שואף ללמוד אותם ואת האפקט הטיפולי שלהם באופן מדעי.

     יותר מזה, עמודי התווך של הטיפול הפסיכואנליטי שנקבעו ע"י פרויד היו: האנונימיות, הנייטרליות, וההימנעות. אלה היו עקרונות שעל פי אמונתו של פרויד היו מאפשרים למטפל ולמטופל לשלוט בסערת הרגשות של ההעברה וההעברה הנגדית ועל ידי כך לפתח  את האוטונומיה של המטופל ואת התקדמות הטיפול.

     כמה מפליא, עקרונות אלה נשמרים בצורה הטובה ביותר במהלך הקשר הטיפולי באינטרנט הרבה יותר טוב מאשר בחדר הטיפולים הקלסי של הפסיכואנליסט.  לא רק האנונימיות, הנייטרליות וההמנעות  מצידו של המטפל משתמש הקצה של האינטרנט נשמרים בצורה כמעט מושלמת אלא גם מסך המחשב של המטופל יכול לסמל ולפעול כמסך הריק הפרויידיאני שעליו מושלכות הפרוייקציות והפנטזיות של המטופל.

     אך הפסיכואנליזה  עברה דרך  ארוכה מאז פרויד.  אי אפשר  לדבר על השינויים  בפסיכואנליזה מבלי להתייחס לשינויים החברתיים התרבותיים והמדעיים מאז פרויד. הפסיכואנליזה היא תוצר של העידן המודרניסטי שאת שורשיו ניתן לראות כבר בעידן האורות של המאה ה-18 ובאמונה בכוחו חסר הגבולות של המדע  להאיר את הבורות ולפתור את תחלואיה של האנושות. מה מאפיין יותר שאיפה זו מאשר הצהרתו של פרויד:"החשיכה הופכת לאור" המתאימה כל כך לעידן האורות ? מגמה זו הביאה בתחילת המאה לכינונו של החוג הוינאי והפוזיטיביזם הלוגי שהמשיכו לפתח את הגישה הרציונליסטית והאנטימטפיזית ושחיפשו יישום של מודלים מתמטיים ולוגיים לקידום המדע והחברה. ברוח התפיסה הפוזיטיביסטית ראה פרויד את מטרת האנליזה בויתור על האשליה, וקבלה של מציאות החיים הפסימית  או על פי דבריו:"תוכלו לשכנע את עצמכם שהרווח יהיה לא מבוטל אם נוכל להמיר את האומללות ההיסטרית שלכם בהעדר אושר שיגרתי". כאמור מאז פרויד חלו שינויים מפליגים בראיית מטרות הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה. את המטרות הנוכחיות של הפסיכואנליזה בעולם הפוסט-מודרניסטי שבו אנו חיים אפשר לראות כעיצוב מציאות אישית שניתן לחוותה כאוטנטית ומעשירה, והקשורה לעולם הפנטזיה והדמיון הפנימיים שלנו וביצירת קשר אוטנטי עם הזולת.  סטיבן מיטצ'ל שמכנה את העידן הנוכחי לא רק פוסט-מודרניסטי אלא גם פוסט-מדעי רואה את אלה מעמיתנו שמציבים לעצמם את אותן מטרות טיפוליות שהוצבו ע"י פרויד ואבות הפסיכואנליזה כחברי כת סגורה יותר מאשר כמדענים.

     בעולם הפוסט-מדעי שבו אנו חיים הגענו לפריצות דרך מדעיות מדהימות שאבותינו לא חלמו עליהם בעבר אך מאידך איבדנו את אמונתנו בכוחו הבלתי מוגבל של המדע לפתור את בעיות האנושות. מספרים על האסטרונום לפלס שנקרא לפני נפוליאון לספר לו על מחקריו, תגליותיו ובסיום דבריו אמר לו נפוליאון: מסייה לפלס, בכל הרצאתך המעניינת על יצירת וניהול העולם לא שמעתי אפילו פעם אחת את המילה אלוהים. על כך ענה לו לפלס בארוגנטיות:"מסייה נפוליאון במחקרי לא הייתי נזקק אפילו פעם אחת להיפותיזה של קיום אלוהים". ובכן כיום המדע עם כל השינוי המשמעותי ששינה את  חיינו מבחינה טכנולוגית,  ומבחינת ידע והבנה ירד מעמדתו האומניפוטנטית מבחינת ציפיות האדם לפתור את בעיות הקיום שלו.

     המדע אפשר לאדם להלך על הירח אך גם העמיד את האנושות בסכנות של כלייה גרעינית. פרויד דיבר בגאווה ואופטימיות על:"שליטתה ההולכת וגדלה של האנושות בכוחות הטבע"(עמ. 40) בעוד שהיום אנו חוששים שאותה שליטה עצמה עלולה להביא אותנו לזיהום אקולוגי וניצול משאבים טוטלי של הפלניטה, אנו חוששים מסיכון של הכוחות המווסתים של האבולוציה על ידי יצירה מלאכותית של מוטציות ושימוש בכלים של הנדסה גנטית שניתן להתווכח על מידת התקינות שלהם וסכנות אחרות שמציינות שההיבריס של השתלטות על הטבע נושא בחובו מנגנון של הרס עצמי. בנוסף לכך המדע המודרני מעמיד אותנו גם על גבולות הבנתנו את היקום. יותר ויותר אנו רואים כמה תפיסתנו את העולם מוגבלת ע"י הגבולות הסובייקטיבים והאינטואיטיביים  של הבנתנו: מושגים כמו אנטי-חומר, מכניקת הקוואנטים,  ומימדים בלתי נתפסים של היקום מבחינת חלל וזמן הם בעלי משמעות מתימטית אך אינם מהווים חלק מתמונת העולם שלנו.

    הבנת שינויים אלה בתפיסת העולם שלנו חשובה לניתוח מצבה של הפסיכואנליזה כיום והשלכותיה על התערבויות טיפוליות באינטרנט. ננסה לתמצת את ההבדלים שבין תמונת העולם המדעית התרבותית והטכנולוגית שהיו הקרקע לצמיחתה של הפסיכואנליזה הפרוידיאנית לעומת מצבם היום. מאז לידתם של הפסיכולוגיה, הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה חיפשו האבות המייסדים בתחומים אלה להתקרב ולהתבשם מהצלחתם הפנומנלית של מדעי הטבע של תקופתם. נסיונות עקרים אלה הביאו מצד אחד ליישום לא מוצלח של מודלים  ליניאריים-סיבתיים לתהליכים נפשיים מורכבים כמו למשל בפסיכולוגיה ניסויית, מצד שני חוסר ההלימה המוחלט של התיאוריה הפסיכואנליטית למדעי הטבע של תחילת המאה הביאו לבידוד של הפסיכואנליזה בקרב המדעים, לסגירותה ולהעמדתה החד משמעית בתחום מדעי הרוח. כיום באופן מפתיע אנו מבחינים שמדעי הטבע המודרניים התקרבו במידה רבה לתחומים הסובייקטיביים של חקר נפש האדם וביניהם הפסיכואנליזה, הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה.

     בעוד שהמדע הקלסי בתקופת פרויד התאפיין בתפיסת עולם סגורה, סיבתית, אובייקטיבית וליניארית המדע של ימינו מדבר על מערכות פתוחות, מורכבות, דינמיות, ולא ליניאריות. מחקרים במזג האויר, במערכות האקולוגיות בתהליכים אבולוציוניים או בפעילות המוח מצביעים כולם על אותם עקרונות שלפיהם השינוי הוא תוצאה של התפתחויות במערכות מורכבות הפועלות באינטראקציה ובמעגלי משוב הדדיים ואשר בהם התיזמון הוא בעל חשיבות קריטית. המדע המודרני פחות מחפש את הניבוי ויותר עוסק בחקר תהליכי כאוס, הוא נוטה להתמקד יותר בחקר התהליך מאשר במחקר החומר, במחקר שדות של השפעה יותר מאשר במחקר נקודתי של אובייקטים,  בויסות עצמי יותר מאשר בהשפעות מכניסטיות הקשורות לפיסיקה הניוטוניאנית. המדע של ימינו נוטה יותר ויותר לעסוק בחיפוש אחר תבניות עומק סמויות בעוד שבמדע בן תקופתו של פרויד היה המדען מתבסס על התצפית, והסבר לוגי נקודתי למימצאיו.

     מצב חדש זה מאפשר לנו בדיקה מחדש של מקומה של הפסיכואנליזה בקרב המדעים ובין היתר בדיקה מדעית ואובייקטיבית של יישום עקרונות של הפסיכואנליזה והפסיכותרפיה בהתערבות פסיכולוגית באינטרנט.

     במהלך הטיפול באינטרנט אפשר להניח שהמטופל היושב ליד מסך המחשב ומנהל דיאלוג

כתוב או שיחה בעזרת וידיאו-קונפרנס מפעיל את עולם הפנטזיה והדמיון הפנימיים שלו באופן המאפשר לו ליצור דמות טרנספרנסיאלית של המטפל היושב בצד השני. האנונימיות הנייטרליות וההמנעות של המטפל יכולים להגביר את מה שכינה סוליבן עוצמת העיוות הפראטאכסי  שיוצר דרך תהליך ההעברה את הדמות הפנטזיונית של המטפל.

     גם ויניקוט מתאר את העצמי כתחושת החיוניות והממשות של האדם ואת מרחב המעבר שבו יוצר העצמי את קשריו הפנטזיוניים עם הסביבה ועם עצמו. האם לא נוכל לראות את המרחב הוירטואלי שקיים בין מטפל/מטופל כמרחב מעבר פנטזיוני שבו ניבנה קשר עם אובייקט מייטיב ? ככל שנתבונן בקשר מטפל/מטופל באינטרנט נראה יותר ויותר שהמדיום של האינטרנט יכול לשמש כסביבה מאפשרת לבנייה תקינה של העצמי. כאשר ויניקוט  דבר על "סביבה מאפשרת" כוונתו היתה שסביבה תקינה מאפשרת התפתחות תהליכי עיצוב והבשלה טבעיים דרך הדמיון והפנטזיה של הילד או של המבוגר בטיפול. נכון שסביבה מאפשרת או תומכת בגיל הינקות מחייבת נוכחות ישירה אוהבת ובלתי אמצעית של האם. אך בתקופת הבגרות ובתהליך הטיפול הסביבה המאפשרת היא מטפורית. הקשר נוצר בתוך המרחב המעברי בעזרת מתווכים כגון השפה המשחק או מדיומים אחרים. אינני רואה מניעה לכך שקשר כזה יווצר במרחב הוירטואלי המאפשר פעילות נרחבת של הפנטסיה והדמיון תוך כדי שמירה על עצמאות המטופל לעיתים יותר מאשר בקשר טיפולי מקובל.

     באופן פרדוקסלי נראה שהתערבות טיפולית באינטרנט היתה מוצלחת יותר עם התפיסה הפסיכואנליטית הפרוידיאנית הקלסית מאשר עם הפסיכואנליזה בת זמננו. לא זאת בלבד שהאינטרנט מאפשר קיום עקרונות היסוד הפרוידיאניים הקלסיים של נייטרליות, אנונימיות והמנעות בצורה שהיא לכאורה טובה יותר מאשר בסיטואציה הטיפולית האמיתית, גם מטרות הטיפול הפרוידיאני שהיו בעיקרן פתרון קונפליקטים רגשיים ובלתי מודעים יכולים להיעשות לכאורה היטב גם בטיפול וירטואלי. לעומת זאת הפסיכואנליזה המודרנית ובעיקר הגישה האינטרסובייקטיבית מרחיקות ושוללות לכאורה אפשרות כלשהי של התערבות טיפולית באינטרנט. הפסיכואנליזה המודרנית רואה במידה רבה את תפקידה כמשקמת הפרעות התפתחותיות שגרמו למבנה אישיותי לקוי או לבעיות בתיפקוד האישי והבינאישי.    פחות ופחות אנו שומעים היום בקרב אנשי המקצוע מושגים כמו חשיפת קונפליקטים מודחקים, מעבר בין שלבי התפתחות פסיכו-סקסואליים ומאבק בין האגו והסופר אגו ויותר לעיתים תכופות אנו שומעים מושגים כמו  יצירת ספונטניות, יצירתיות ואוטנטיות של העצמי.

     הגישות הפוסטמודרניסטיות בפסיכואנליזה עכשווית: הקונסטרוקטיביסטית, הנאראטיבית והפרספקטיביסטית מוותרות על חיפוש האמת שאפיין את הגישה  הקלסית ומבקשות לעצב מציאות סובייקטיבית או סיפור חיים חדשים במהלך המיפגש הטיפולי. מציאות זאת תעשיר יותר את חייו הפנימיים של המטופל ותאפשר לו יצירת משמעות חדשה בחייו. טיבה של אותה משמעות אינה מוגדרת מראש כפי שהיו ברורות המטרות בגישה הקלאסית. בולאס דיבר על חשיפת המבנה הסמוי העמוק או בלשונו הדקדוק של הסובייקטיביות על ידי מצבים של בריאה מחדש בטיפול שיאפשרו ביטוי חדש ומלא יותר שלה. בנג'מין דיברה על העשרת הסובייקטיביות של העצמי דרך כינון של מציאות נפשית משותפת עם המטפל, לוואלד דיבר על חיבור בין רמות חוויה סובייקטיביות גבוהות לבין רמות של חוויה ראשונית. תיאורטיקנים אלה ואחרים מדברים על תהליך סוביקטיבי עמוק פנימי ובינאישי הקורה בטיפול והגורם לשינוי מבורך או רצוי.

     אנו רואים אם כן שהגישות הפסיכואנליטיות העכשוויות שוללות לכאורה אפשרות של טיפול דרך האינטרנט משתי סיבות עיקריות: 1. הסיבה הראשונה היא שגישות אלה מדגישות את החוויה הבינאישית האינטרסובייקטיבית בטיפול ומציעות שהמפגש תלוי- הסיטואציה בין אישיות המטפל/מטופל מייצר את השינוי בטיפול יותר מאשר הטכניקה הפסיכואנליטית.

     אין ספק שהקשר הטיפולי האינטרנטי אינו מסוגל להתקרב לאופי הקשר האינטרסובייקטיבי הבינאמצעי המתקיים בקליניקה הפסיכואנליטית המודרנית. הוא אינו מאפשר לראות את הבעת פניו של המטופל כאשר הוא מאחר (אם כי זה אפשרי בקשר וידיאו-קונפרנס) להבחין בהתנשפותו, להריח את ריחו, ומעל לכל הוא אינו מאפשר לחוש אותו  באופן ישיר אינטואיטיבי ובלתי אמצעי.

      2. הבעיה השניה היא בעיית האוטנטיות בקשר הטיפולי. אין ספק שבעניין האוטנטיות ניצב הטיפול באינטרנט לפני קושי אמיתי. זה מתחיל באוטנטיות של זהות המטופל שהוא אנונימי ויכול להיות בעל זהות בדויה, וקיימת בעיה של האוטנטיות של הקשר שהוא אחרי הכל קשר וירטואלי.

      לגבי ההסתייגות הראשונה אפשר לומר שהגישה האינטרסובייקטיבית היא שינוי חשוב ומבורך בטכניקה ובפילוסופיה הטיפולית הפסיכואנליטית. עם זאת עלינו לזכור שהגישה האינטרסובייקטיבית אינה מטרת הטיפול. מטרות הטיפול נשארו יצירת שינוי במטופל בכיוון של הגברת הספונטניות היצירתיות והWELL BEING  שלו. עלינו לבדוק באיזו מידה התערבות טיפולית באינטרנט עשויה לקדם מטרות אלה ולא לשלול התערבות כזאת על הסף.

     לגבי שאלת האוטנטיות, כאן כמו בנושאים אחרים של כללי יסוד בטיפול מתעוררת השאלה: מהי אוטנטיות בטיפול ? מיטצ'ל שחקר נושא זה בספרות קבע ש"אוטנטיות היא רב משמעית מטבעה והיא ניכרת יותר בהעדרה מאשר בנוכחותה".  בשביל לתאר את חיפוש האוטנטיות בטיפול מיטצ'ל מצטט את חכמי הזן שאמרו שמי שיוצא לחפש באופן מודע הארה משול למי שיוצא לחפש גנבים ביער בסיוע תיפוף קולני. נסיון מכוון לייצר אוטנטיות בטיפול היא אוקסימורון וניתן להשוותו לסוג ההנחיות שניתנות לעיתים על ידי הילרים של העידן החדש:"היה ספונטני".

     האוטנטיות לעיתים קיימת ולעיתים לא קיימת בטיפול פסיכואנליטי אך אין היא מרכיב שניתן לטפח אותו באופן עקבי במהלך הטיפול ובוודאי שאין היא מרכיב המצוי באופן אינהרנטי בטיפול פסיכואנליטי. האוטנטיות היא מרכיב בחווית המיפגש הבינאישי האקסיסטנציאלי הבובריאני שמתקיימת לעיתים בין היתר גם בטיפול הנפשי אך אינה ייחודית לפסיכואנליזה או פסיכותרפיה.

        בסיכום: אין לי ספק שהפסיכואנליזה והפסיכותרפיה הן דיסציפלנות אפקטיביות העובדות ומשנות את העולם הפנימי ואת ההתנהגות של אנשים רבים ובכך הן תורמות תרומה חשובה לאיכות החיים של הפרט ושל החברה. מחקרים רבים שנעשו בנושא הפסיכותרפיה לא הצליחו לבודד בצורה חד משמעית את הגורמים שמייצרים את השינוי בטיפול. ברור לנו שיש חשיבות רבה לסטינג הטיפולי ולכללי היסוד של הטיפול אך גם אלה משתנים בהתאם לאקלים התרבותי והמדעי של התקופה ואין לנו עדות על עלייה או ירידה באפקטיביות של הטיפול כתוצאה מכך. מצב זה אינו צריך לרפות את ידינו כיון שכפי שראינו הצורך במציאת קשר סיבתי או ליניארי הגורם לשינוי בטיפול והצורך לנבא שינוי נקודתי בהתנהגות פחות רלבנטי היום לפסיכואנליזה כפי שהוא הולך ומאבד מהרלבנטיות שלו במדע בכלל.  ברור לנו שבמהלך הטיפול פועלים גורמים של מעגלי משוב אינטראקטיביים מורכבים, תהליכי כאוס, תיזמון קריטי לאירועים בטיפול, ומעל לכל יצירת משמעות חדשה אצל המטופל. תהליכים אלה ולא הסטינג הטיפולי הם שתורמים ליצירת השינוי. הסטינג כשמו כן הוא אינו אלא מסגרת שמאפשרת לתהליכים אלה להתקיים. במצב הקיים כיום אין לנו שום עדות שתהליכי השינוי בטיפול שהזכרנו אינם יכולים להתקיים במהלך קשר פסיכולוגי באינטרנט שאיננו חוטא לכללי הסטינג הקיימים כיון שהוא עצמו מהווה סטינג מסוג חדש.

      הבקורת העיקרית שנאמרת על ידי מתנגדי השימוש באינטרנט לצרכים טיפוליים: כיצד ניתן להתייחס לקשר הטכנולוגי המנוכר שנעשה על ידי מטפל ומטופל אנונימיים כאילו הוא קשר אמיתי  בלתי אמצעי המאפשר חדירה לקודש הקודשים של האינדיבידואליות שהיא נפש האדם.

     ובכן, גישה זו מבלי לזלזל בה היא גישה רומנטית שנובעת מבלבול בין  תהליך הטיפול לבין תפקידנו החברתי והמקצועי כמטפלים. אין ספק שתהליך הטיפול הוא תהליך של יצירת קשר אינטימי מאין כמוהו בין מטפל ומטופל אך בבואנו לטפל אנו ממלאים תפקיד חברתי ומקצועי שמטרתו שינוי תהליכים רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים אצל המטופל. אנו סוכנים חברתיים כמו עורכי דין, רופאים או בעלי תפקידים אחרים שנותנים שירות לאדם הפונה אלינו והוא מצפה שנסייע לו להשיג את מטרותיו מתוך התבססות על מחקרים מדעיים, ידע ונסיון מצטברים ולא שנאהב אותו. עלינו להתייחס לנפש המטופל  כאל דבר יקר, לכבד ולהוקיר את פרטיותו ואת האינטימיות שהוא יוצר אתנו אך אין זה פותר אותנו מחיפוש הדרכים היעילות ביותר לסייע לו במצוקתו. חיפוש דרכים אלה אינו נעשה מתוך חרדת קודש אלא מתוך חקירה מדעית   של האמצעים היעילים ביותר להגשמת שאיפותיו כפי שאנו מעצבים אותן אתו בתהליך הטיפול.  הגישה שמבלבלת בין התהליך הטיפולי לבין התפקיד החברתי של המטפל היא גישה שיוצרת תלות הדדית בין מטפל ומטופל, מקשה לעיתים קרובות על סיום טיפולים במועד האופטימלי והיא לעניות דעתי אחת הרעות החולות של מקצוענו.

     בנוסף לכך תפיסת האינטרנט כאובייקט טכנולוגי מנוכר מבלבלת בין המדיום, האמצעי לבין המסר שהוא מעביר. האינטרנט הוא הכלי שבו אנחנו מעבירים מידע כשם שהאויר הוא הכלי הפיזיקלי שבו אנו מעבירים מידע מילולי דרך גלי הקול. כשם שלא יעלה בדעתנו לקשר בין משמעות המילים הנאמרות בטיפול לבין המדיום הפיזיקלי שהוא האויר כך נטעה אם נבלבל בין האמצעי הטכנולוגי האינטרנטי לבין משמעות התהליך הפנימי שקורה אצל המטופל כתוצאה של המיפגש הפנטזיוני עם המטפל. המטפל הוא אולי אנונימי אך אינו וירטואלי הוא מטפל בשר ודם בעל אישיות וקיום ממשיים והמטופל יודע זאת ומתייחס אליו בהתאם למרות היעדר הקשר הבלתי אמצעי.

     למרות זאת אינני טוען שהתערבות טיפולית באינטרנט היא דומה או זהה לטיפול הקונבנציונלי הנעשה בקליניקה. טענתי כאן היא שמבחינת המטרות וכללי היסוד של הפסיכותרפיה והפסיכואנליזה אפשר למצוא נקודות משמעותיות של מיפגש ונקודות אחרות של שוני. הדחייה על הסף של נושא ההתערבות הפסיכולוגית באינטרנט אצל רוב עמיתינו נובעת בעיקר מסיבות רגשיות מדיעות קדומות ולא מסיבות ענייניות. אחת ממטרות יום העיון הזה היא לגבש עמדה התחלתית בנושאים אלה ולעודד מחקר בהם. אני מקווה ומאמין שבהמשך היום לאחר שנשמע דיווחים מהשטח, מחשבות והתנסויות  של המרצים השונים נצא מיום עיון זה עם תחושה שאנו מתחילים להבין קצת יותר טוב לא רק מהו טיפול באינטרנט אלא מהו טיפול בכלל. לכן היריבות לכאורה בין טיפול וירטואלי לבין טיפול מקובל  אינה יותר מאשר יריבות וירטואלית. מחקר מדעי והתנסויות מצטברות יוכלו להאיר את עינינו בשונה ובמאחד בין 2 אופני טיפול אלה וכך גם יאפשרו לנו להבין טוב יותר את מהותה של הפעולה המורכבת מאין כמוה שהיא הפסיכותרפיה.